 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה הכוונה? כמובן שכשמאזנים בין שני ערכים (ולא משנה אם מדובר בערך שהוא במעמד של זכות או של אינטרס) נותנים משקל לשני הצדדים. השאלה כמה משקל לכל אחד תלויה קונקרטית במצב. יש מבחנים למצבים שונים (סבירות גבוהה, מבחן הוודאות הקרובה, וכו') שפותחו בחקיקה ובפסיקה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם שני הצדדים נשקלים, אולי היה מן הראוי שגם בחוק בתי המשפט (סעיף הסוב-יודיצה) היה ניתן משקל לא רק לשמירה על תקינות ההליך השיפוטי, אלא גם על זכותו של הנאשם לשם טוב. נניח, אם המדובר באדם פרטי שאיננו איש ציבור, ובהתחשב בנטייה הידועה של המדיה להתייצב לצד התביעה כמעט בכל המקרים, האם ברירת המחדל לא צריכה להיות אי-פרסום עד תום ההליך? הרי לא לכל אחד (ובעיקר לא לנאשמים שידם אינה משגת לשכור ייצוג משפטי יוקרתי) יש את המודעות והאנרגיה להיאבק להוצאת צו איסור פרסום. למשל, אם קרוב לוודאי שהפרסום יפגע קשות בפרנסתו ובמשפחתו של הנאשם, גם אם יוכח לבסוף שהוא זכאי - האם אין מקום למנוע (לפחות) פרסום פרטים מזהים אודותיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף הסוביודיצה נועד לשמור על תקינות ההליך השיפוטי. על זכותו של הנאשם לשם טוב ולפרטיות מגנים סעיפים אחרים. כלומר, גם אם סעיף הסוביודיצה לא מכניס לשיקלול את השם הטוב והפרטיות, בסופו של דבר בהחלטה איזה הליכים יתקיימו בצורה חופשית וגלויה ובאילו ''יצמצמו פרסום'', כן נעשה השיקלול. ברירת המחדל היא עקרון פומביות הדיון, בין השאר כדי להגן על הנאשם (אבל לא רק). כדי לבקש להוציא צא''פ, לסגור דלתיים או לבקש חסיון על פרטים כאלה ואחרים לא צריך ייצוג משפטי יוקרתי. צריך ייצוג משפטי סביר. ברור שאם עוה''ד שלך טוב זכויותייך ישמרו טוב יותר. מצד שני, גם אם הרופא שלך טוב אתה תזכה לטיפול טוב יותר, ואם יש לך מורה טוב תזכה ללימודים טובים ומתאימים יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |