בתשובה לירון, 01/05/11 18:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובכל זאת נעשו סרטים בז'אנר, למשל ''זמזום'' של יגאל בורשטיין (אף שאם אינני טועה נוצר לטלוויזיה). חוץ מזה, הפקת סרט היא עניין יקר. עובדה שבמרבית הז'אנרים מצליחים להפיק פה סרטים מוצלחים שגם מגיעים לחו''ל. הטענה היא ספציפית לגבי תסריטים מז'אנר מסוים או עם אמירה מסוימת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית הז'אנרים - דרמות, קומדיות קטנות, תעודה ותעודה-למחצה, אבל לא פעולה - הלא כך? כי כל הסרטים יקרים, אבל יש כאלה שיקרים יותר. אנימציה גם יכולה להיות יקרה, והצליחו כידוע לעשות סרט אחד כזה בישראל - אבל אי אפשר להסיק ממנו שאפשר: "ואלס עם באשיר", כל סיפור הפקתו הוא עלילת גבורה, מסירות, המצאה וחצאי-ניסים של איך הצלחנו להפיק סרט אנימציה מרשים למרות היעדר תקציב ותשתית. הוא הישג חד-פעמי. אז אפשר להעלות על הדעת שמישהם יצליחו להפיק סרט פעולה או אסונות או אפוקליפסה מוצלח בסיוע אותן מעלות, אבל על פניו נראה שמכשול התקציב והתשתית קיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל אתה (וגם אני) חושבים על אפוקליפסה במונחים של ספקטקל הוליוודי. זה לא בהכרח דווקא כך. אני חושבת שאם רוצים (ואם התסריט טוב מספיק) אפשר להראות את סוף העולם בקולנוע גם בלי להציג בניינים קורסים וכוכבים נופלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שנאמר לעיל, ההשוואה בין הקולנוע הישראלי לקולנוע דובר האנגלית היא חסרת בסיס, ובלתי מספקת. קבוצת הייחוס (הוליווד) שונה כל כך מכל דבר אחר, עד שקשה ללמוד מן ההשוואה עלינו. אולי את תוכלי לעזור בהשוואה לתעשיית האסונות ההולנדית? מישהו מכיר סרטי אפוקליפסה הודיים? ערביים? דניים? רק מהשוואה בינלאומית הולמת, מול תרבויות שדומות בגודלן לתרבות העברית, נוכל ללמוד משהו על הייחוד שלנו (ואם אכן אנו יוצאי דופן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרבות ההודית דומה בגודלה לתרבות העברית? סירייסלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שלא. גם לא הערבית ואפילו לא ההולנדית. רק הדנית מתקרבת (למרות שהשבדים מבינים דנית די טוב). ובכל זאת, לפני שקופצים למסכנות דרמטיות על תפקיד השואה והציונות, כדאי לסקור לפחות את התרבויות האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכירה סרטים הולנדיים שעוסקים באפוקליפסה (אבל אני לא ממש מומחית לקורפוס הקולנוע ההולנדי ובטח לא לאזוטריה שלו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לא מעט סרטי אפוקליפסה בריטיים: 28 יום אחרי, ונדטה, הילדים של מחר, ברזיל ובטח יש עוד. חלקם לפחות גם לא עלו הרבה, לפחות ביחס לסרטי אסונות הוליוודיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הייתי מגדיר את ''ונדטה'' ו''ברזיל'' כ''סרטי אפוקליפסה''. דיסטופיים הם כן, אבל הסדר-החברתי נשמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואף אחד מהם הוא לא בריטי במובן של מוצר שמיועד לצריכה בבריטניה בלבד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם פוסט-אפוקליפטיים לפחות באותה מידה ש''הדרך לעין חרוד'' הוא כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקולנוע, וההבדל העצום בין הקולנוע דובר האנגלית לקולנוע הישראלי, פרנס חלק ניכר מן ההשערות שבמאמר. אבל אני אשמח להשוואה בינלאומית רצינית גם בתחומים אחרים. אבל הפואנטה של דבריי היא שהשוואה לתרבות דוברת האנגלית בלבד לא יכולה לשמש כבסיס למסקנות של המאמר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |