בתשובה לשוקי שמאל, 17/04/11 17:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא בטוחה אם אנחנו מדברים על אותו הדבר. המשפט מתחלק (בגדול) לשלוש קטיגוריות: אדם מול אדם - הליך אזרחי; המדינה מול אדם - הליך פלילי; האדם מול המדינה - הליך במשפט ציבורי. בוררות היא "תחליף משפט" שאפשרי בהליכים אזרחיים ואם אינני טועה - גם בהליכים מסוימים במשפ"צ. בבוררות הצדדים מסכימים על זהותו של הפוסק, יכולים להגדיר בגמישות רבה את הכללים. הליך אזרחי בבית המשפט נוקשה יותר (אם כי גם בו הצדדים - בהסכמת השופט - יכולים להחליט לחרוג מברירת המחדל שבחוק) ולצדדים אין זכות לקבוע מי יהיה השופט (בחריג של הליך פסלות שופט, כי זה החריג ולא העיקר, וכי גם במקרה כזה לא הצדדים קובעים מי השופט אלא מקסימום מי *לא* יהיה השופט). "אם הם כבר פנו למערכת, מדוע שהמערכת לא תספק את שירותי הבוררות הללו" - מבלי לפתוח דיון על שאלת ההפרטה, רוצה רק להעיר שהרבה פעמים הצדדים פונים לבית המשפט בלי להכיר אפשרויות אחרות, לעתים גם אם הכירו את האפשרויות האחרות בטרם פתיחת ההליך - תוך כדי הם רואים את הדברים אחרים וכו'. לא הבנתי למה התכוונת ב"אם המחוזי והגבוה אינם סומכים את בתי הדין הנמוכים יותר בהליכי ערעור פשוטים ומהירים, הרי זו רק אחת הדרכים בהם האקדמיזציה המיותרת של המשפט מחלחלת כלפי מטה". הליך ערעור (בארץ) נוגע בשאלות משפטיות ובד"כ לא בשאלות העובדתיות. כלומר, ערעורים לא מתעסקים, לרוב, בשאלה "מה קרה", אלא לשאלה "מה המשמעות שניתן למה שקרה". בדרך הטבע שאלות משפטיות כרוכות ביותר "אקדמיזציה". והערה אחרונה - תפקידה של נשיאת בית המשפט העליון איננו להתעסק בגונבי האופניים וחוטפי הארנקים. בכל העולם מדובר בתפקיד של הערכאות הנמוכות והמשטרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך המיקוד נראה לי שכדאי לנו להתרכז במשפט האחרון שלך, אשר לדעתי ממצה את חילוק הדעות שביננו. ע"פ הבנתי תפקידו של ביה"מ העליון ושל נשיאו בפרט הוא בראש וראשונה להתעסק בגונבי האופניים וחוטפי הארנקים. ביה"מ הוא גורם בכיר ומנהל בתוך מערכת שלמה שהמשטרה והערכאות הנמוכות הם חלקים אחרים בתוכה, חשובים לא פחות מהבג"צ ולמעשה חשובים יותר ממנו. כל המערכת הזאת קיימת במטרה לשרת את המטרה העליונה של שלטון החוק והסדר. כאשר כל המערכת הזו פועלת ומצליחה לרכוש לעצמה אמינות ואוטוריטה בחברה אותה היא משרתת, אחת מתוצאות הלואי היא שביה"מ העליון רוכש לעצמו מעמד גם כסמכות אתית ומוסרית היכולה לנווט את החברה בתוך השאלות החברתיות הקרדינליות, כפי שעושים זאת גם אנשי הדת בחברה הדתית ונציגים נבחרים בחברה הדמוקרטית. כדי לתת מעט רקע היסטורי לתזה הזו, חשבי על ביה"מ העליון בארה"ב שהוא דוגמה ומופת למוסד הזה בכל העולם הדמוקרטי. ביה"מ הזה קיים כבר 200 שנה ועל אף היוקרה הרבה המיוחסת לו מאז ומתמיד, הוא לא הוביל אף שינוי חברתי מאג'ורי ובמידה שעסק בנושאים אלו, כשל והכשיל אף יותר מן החברה הכללית שסביבו (גירוש האינדיאנים לאוקלהומה, העבדות והאפלייה הגזעית, מעצר המהגרים היפאניים בימי מלה"ע השנייה, שאלת ההפלות וזכויות ההומוסקסואלים). אוכל להסכים איתך שלביה"מ העליון יש תפקיד מרכזי בעיצוב הטכניקה והפרוצדורה המשפטית. אבל ,גם זו מטרה משנית ביחס למטרה המרכזית של שלטון החוק והסדר. ושנית מטרה זו חופפת רק במעט ובודאי שאינה זהה למטרות מטאפיזיות ורליגיוזיות מסוג הנחלת מלכות השמיים ורעיונות אולימפיים אחרים, כאן בעולם החיים והמעשה. כבודה השופטת בייניש אחראית, בין היתר, לכך שגונבי האופניים וחוטפי הארנקים פושים בחברתנו כמו פשפשים במוטלים זולים. לעומת זאת, היא אשמה ויש לה יכולת כלשהי לשנות משהו בשאלת מצבם ההומאניטרי של תושבי הרצועה לא הרבה יותר מאשר בשאלת מצבם של יושבי אפריקה המשוונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוטפי ארנקים וגנבי אופניים כמעט לא מגיעים לבית המשפט העליון (אם כערכאת ערעור ועם כבג"ץ). עוד לפני שהם מגיעים (או לא) למשפט הם צריכים לעבור דרך המשטרה (שצריכה לחקור את הפשע). בפועל יש גם את הפרקליטות (שתובעת בשם המדינה). יש גם את הכנסת (שקובעת את החוקים) והממשלה (שקובעת תקנות ותקציבים). אז על מה בדיוק אתה מדבר? אם אתה ואני נחליט שזה חשוב לנו, נקים מפלגה שתחרוט על דגלה הקצאת משאבים רבים יותר לנושא. המפלגה שלנו תצליח ותדאג בסופו של דבר להקצאת המשאבים החסרים. המסקנה: אנחנו אשמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוטפי ארנקים וגנבי אופניים כמעט לא מגיעים לבית המשפט (בכלל, לא רק העליון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקידו של בית המשפט העליון (באופן כללי במערכת משפטית מבוססת תקדימים, לא בהכרח זה הישראלי) להתוות את הדרך המשפטית ואת העקרונות והפרשנות הכלליים בהתאם למסגרת החקיקתית ולא לבחון שאלות עובדתיות. במקרים של גניבות זוטרות מהסוג שאתה מתאר, השאלה ברוב רובם של המקרים קמה ונופלת על העובדות. במקרה כזה, איזה יתרון מיוחד יש לשופטים גבוהים? איזו התווית מדיניות רלוונטית למקרים האלה? (להבדיל, למשל, מהשאלה העקרונית האם אפשר להחזיק גנב מכוניות במעצר במשך איקס זמן כי גניבות רכב הן מכת מדינה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים רק עם המשפט הראשון. להבנתי את (וגרוע מכך אסכולת ברק) מגמדת את תפקידם של ביה''מ העליון ובג''ץ כמנהלים (אדמיניסטרטיבית) ומובילים (של מדיניות ודגשים מקצועיים ואידיאולוגיים) של מערכת המשפט כולה. גם בגניבות זוטרות, תפקידו של ביה''מ העליון (דרך בג''ץ וערעורים) הוא לקבוע רמת ענישה, צרכי הציבור, משך המשפט, התחשבות בנסיבות וכיוב' (כל אלו אכן אינם עניינים של קביעת העובדות). מנהל בי''ח לא בהכרח מנתח ורושם תרופות אבל הוא אחראי ונדרש שגם ינהל בפועל את המערכת (תורים, הקצאת משאבים, פיתוח, השתלמויות, תנאי שכר, ניקיון). מנהל המפיל את הנושאים האלו על מנהל אדמיניסטרטיבי תופס במערכת את המשבצת של ''פאראזיט יקר''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קביעת רמת ענישה, צרכי הציבור, משך המשפט, התחשבות בנסיבות וכיוב' הם אכן מתפקידי הערכאות הגבוהות. עם זאת, ברוב רובם הגדול של תיקי העבירות ה''קטנות'', לא נדרש לבחון את השאלה הזו בכל פעם מחדש. הרף וההגדרות נקבעות בתיקים החריגים (והם חריגים באופן אינהרנטי להגדרה - תיקים שאינם חריגים לא מגיעים לערכאות גבוהות מלכתחילה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההחלטה שמתייחסת לתאגיד כאל פרט ולכן מותר לו לתמוך בכל אישיות ועניין פוליטיים, אינה שינוי פאזה והובלת מהלך? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |