בתשובה לברקת, 09/04/11 13:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למעשה - ההערכה היא שבחברות הציידים-לקטים חיו יותר. כמדומני, בהתבסס על זה שבחברות ציידים-לקטים דהיום (כאלה שלא נהנים מרפואה מודרנית או השפעות מודרניות כלל מחד, ונאלצו לסגת לאזורים הפחות קלים לחיות בהם מאידך) תוחלת החיים הממוצעת, בניכוי תמותת תינוקות וכו', היא 56 שנה. דווקא העידן החקלאי התאפיין בירידה תלולה בתוחלת החיים ובאיכותם. אגב, תני דעתך שלצייד-לקט עלולים להיות כמה ימי רעב, בהם הציד לא מצליח. מנגד - תמיד אפשר למלא את החסר בליקוט. לאיכר יש שנות רעב. שלא להזכיר, אליבא דרובים חיידקים ופלדה, את המחלות שהצלחנו לספח אלינו בתקופה הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צייד-לקט חווה רעב כחלק נורמלי בשגרת חייו. תמיד יש עונות פחות מוצלחות והשפע שהטבע מספק לעולם אינו מובטח. לכן גם האוכלוסיה נשארת קטנה יחסית, כי עונה קשה תפגע יותר בתינוק מבבוגר שהספיק להשמין בעונה הקודמת. מדינה מבוססת חקלאות (החבילה, אם את הולכת לפי דיימונד) מגדלת מספר יבולים וגם משק חי, בנוסף ליכולת לאגור מזון משנה לשנה. לכן הפגיעה בחקלאי היא קטנה בהרבה ורעב גדול זה משהו של פעם בכמה דורות. אליה וקוץ בה, אספקה קבועה של מזון גורמת לגידול אוכלוסיה עד למקסימום שניתן לכלכל, אבל המקסימום הוא לעיתים קרובות על סף רעב, כי אין מחזוריות שמנפה את החלשים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |