בתשובה לנועה ו, 06/04/11 23:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
D-: וגם - תשעה חודשים זה לא מספיק זמן. דרושות שנים רבות כדי להיפטר מהתכנות הגופני ולייצר את הגועל נפש האוטומטי. אני עוד לא לגמרי שם ויש דברים שמגעילים אותי יותר ופחות. אינני יודעת למה אבל הרתיעה הכי מופנמת אצלי היא מביצים. אולי בגלל הצורה הברורה של הדבר ואולי בגלל שפעם מישהו כתב שביצה היא הווסת של התרנגולת. במקום שני במהירות התגובה נמצאת חמאה, החומר המזוקק השמנוני שנשאב משדיה של פרה. המילים "עגל" או "טלה" יוצרים אצלי אסוציאציה מיידית ואני רואה אותם מול עיניי. למרות זה לפעמים פתאום צץ בי חשק לשקשוקה, אבל הוא נשכח מיד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם ביצה היא הווסת של התרנגולת, אז העגבניה (הפרי שאוכלים) היא הרחם של העגבניה (הצמח) וגרעני החמניה הם השפיך של החמניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא נדבר על זה שהביצה יוצאת מתוך התרנגולת דרך "פתח הביב": אותו מעבר אחיד אצל העופות שמשמש גם לעשיית צרכים. אבל ביננו, הקושי האמיתי בטבעונות הוא לא הווויתור על מאכלים אהובים אלא הקושי החברתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |