 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית כל: אני מתעלם כרגע מההיבטים המדעיים של העניין, שכן אני רחוק מלהיות מומחה בפיזיקת קוואנטים. בהנחה שהדבר (שכפול גופים באופן מדויק במקום מרוחק, תוך הריסת המקור) אפשרי - האם לא יספק הדבר תשובה סופית ומוחצת בדיון עתיק היומין? סוף-סוף נוכל לדעת האם בעת שמשכפלים את האני מבחינה פיזית גרידא (אטום לאטום), והורסים את המקור, נשארת גם התודעה שלמה וזהה. למעשה, אם התשובה תהיה שלילית, הרי שרק פסלנו את הגישה המטריאליסטית, ומשם נצטרך להמשיך הלאה. אם התשובה תהיה חיובית, רון בן-יעקב יחגוג בחוצות העיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך מהר. (1) יש סיבות אחרות שכנראה לא מאפשרות שיכפול של המוח, (2) וגם שיכפול של התודעה לא אפשרי על פי המודל ממאמר א' כי היא איננה מהות אלא יחס זמני, או אם תרצה פעילות המערכת. תשובה יותר מפורטת ל(1) אח"כ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה ראשונה היא שהמוח נמצא בשינוי תמידי. תאים מתים כל הזמן וקישורים בין ניורונים מתהווים ללא הפסק. המבנה הפיזי של המוח נמצא משתנה מרגע לרגע. כך השהעברה הזו מתטרך להתבצע כהרף עין. או אולי אחרי הקפאה עמוקה, אבל אנחנו יודעים מה קורה למוח קפוא:-). שנית, מהמאמר לא הבנתי באיזה רמה תתבצע ההעברה הזו. מולקולה מולקולה, אטום אטום, חלקיקים תת-אטומיים? נחיח אטומים. אבל שני אטומים לא יתנהגו בדיוק באותה צורה בגלל המבנה הפנימי שלהם. אז מהי רמת המיקרו שבה נקבל זהות? האם בכלל יש רמה כזו? דבר נוסף היא שבהעברה הזו מובלעת ההנחה ששני מבנים זהים פיזיקלית מתנהגים בצורה זהה ברמה הגבוה יותר, נניח הפסיכולוגית, או שאפשר לבודד את התוכנה ולהריץ אותה על כל מערכת. כולל מערכת לא פיזיקלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מרתק (1), וכך גם מאמריו (2,3) של זלינגר המתייחס למאמר בכתבה שהבאת. לשאלתך, התשובה שלילית. ראשית, בניסויים מסוג זה שולחים פוטונים בודדים, או זוגות של פוטונים, או לכל היותר רביעיות של פוטונים (כך מוצע במאמר (2) של זלינגר). קצב העברת האינפורמציה האפשרי בשיטה זו הוא מוגבל ביותר לפיכך, משו כמו מודם ישן וטוב של 7200bps. נאמר שאנו רוצים לשכפל יונה במשקל 1.8 ק"ג. מים שוקלים 18 גרם למול, מכאן שיש צורך להעביר אינפורמציה של ~מאה מול מולקולות. נאמר שדי ב~מאה ביט כדי לקודד מולקולה טיפוסית. תצטרך לשדר ~עשר בחזקת 27 ביט מידע. חישוב מהיר שלי העלה כי שידור היונה יארך בערך 4400 טריליון שנה. אם תצליח לתכנן פרוטוקול שידור כזה שבמשך 4400 טריליון שנה לא תיפול ולו טעות אחת ביונה המשודרת, אני מסיר בפניך את הכובע. אחרת, יצרת יונה שאינה זהה לחלוטין למקור. פיסיקאי ערני דיו יקפוץ עכשיו ויאמר - אבל רגע, במאמר (1) מוצע לשדר חלקיקים ולא פוטונים, אז למה לא לשדר את היונה כמו שהיא? תשובתי הלא מלומדת היא שהניסוי המוצע מאפשר לשדר אטומים בודדים, ואפילו מולקולות, אבל לא צבר מאקרוסקופי של חלקיקים. אנסה להסביר. באופן סטנדרטי משתמשים בגביש לא-לינארי כדי לפצל פוטון פוגע לשני פוטונים שסכום האנרגיות שלהם שווה לאנרגיה של הפוטון הפוגע. לחילופין, ניתן ליצור גל-עומד אופטי, כלומר תבנית מחזורית של איזורים עם אור חזק ואור חלש. דרך סריג אופטי מעין זה ניתן לפצל אלומות של חלקיקים, ממש כשם שדרך סריג גבישי ניתן לפצל אלומות של פוטונים. יתרון בולט של הסריג האופטי הוא היכולת לשנות את קבוע הסריג שלו (כלומר המרחק בין שתי מקסימות סמוכות) לפי אורך הגל בו משתמשים, בעוד שקבוע הסריג של כל גביש הוא גודל אפייני לחומר בו משתמשים. עד כאן בנפנוף ידיים שאני עצמי לא בטוח בנכונותו. בכל אופן, קבוע הסריג הנחוץ כדי לשדר יונה הוא מסדר גודל של היונה, לדעתי, ובסקאלות מאקרוסקופיות כאלה נדמה לי שמכניקת הקוונטים כבר לא תופסת ולא נקבל כלום (להוציא אולי יונה מטוגנת, גלים סנטימטריים זו קרינת מיקרוגל...). ועתה, ברשותכם, ללימודיי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |