בתשובה לeasy, 11/02/02 9:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כנראה שאחד ההבדלים ביננו הוא שאני לא מוכן להשאר במצב כמו שהו היום ואתה כן. שוב אתה מוזמן להיות בכל יום שתרצה פליט השאלה הנשאלת איזו מדינה תסכים לקבל אותך? ואו 4 מליון יהודים שיחליטו כמוך (מספר היפוטתי לחלוטין) יום יבוא אמרו גם לפני חמישים שנה אני לא מוכן לראות את הנכד שלי עושה מה שאני עושה היום. 48 תלוי איזה חלקים מדובר מי שרואה את השטחים כחלק ממדינת ישראל זה כבר יותר גדול בעיניו, מי שרואה מהצד השני את יפו לוד רמה עכו ועוד כמה ערים כחלק מפלסטין שוב מתייחס ליותר מ22 אחוז. זה שאתה רואה אחרת זה כבר משהו שונה לחלוטין. שוב זה שאתה מוכן לשגת בשיטה של מר. מאן זה דבר נחמד ואפילו ניתן לביצוע אבל מה לעשות שיש צורך שגם הצד השני יסכים וכנראה שהם לא מסכימים. בעיה, תן לי פתרון שמקובל עליהם ואז נדבר, עד היום שום פיתרון לא היה מקובל עליהם. (רק דברים זמניים) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה בדיוק ההבדל בינינו. 2. אתה הגדרת את השאיפות הפלסטיניות "כמעט כל ישראל (זאת אומרת לפחות 48)" כאשר גם 48 וגם כפול מכך ואפילו הסכם החלוקה של 47 זה לא "כמעט כל ישראל". אני הצעתי נסיגה חד-צדדית ולא אכפת לי אם הצד השני מסכים או לא. 3. בכל אופן, מאחר והגדרנו במדויק על מה אנחנו לא (כמחיר קיום המדינה אני מוכן לספוג פגיעה בחפים מפשע בצד שלי ולא מוכן לפגוע בחפים מפשע בצד השני ואתה בדיוק להפך) אני לא רואה טעם בהמשך הדיון הזה, שמתמצה ב"אם זה לא מוצא חן בעיניך, לך מכאן לארה"ב/לעזה/לעזאזל." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |