בתשובה לש''ק ריש, 11/02/02 16:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לכך בדיוק התכוונתי כש*פסלתי* את עצמי מלשמש כרופא. אני מסכים - רופאי אפוזנגרון או רופאי ילדים או מנתחים פלסטיים לא נתקלים מדי יום מבעיות אתיות סבוכות, ורוב המטופלים שלהם (חוץ מהילדים שמורחים את ספות הקטיפה בנזלת) גם לא יוצרים אצלם תאוות נקם. הרופא לא מחליט מחדש בכל פעם, לפני שהוא נותן מרשם, לדייק במינונים כפי שנכון לעשות, ולא להכנע ליצר שלו ולתת מנת יתר לילד הג'ינג'י המנוול ששבר את התומרקין שבמסדרון. אבל, אם מדובר דווקא כן במקרים אנומליים שבהם התמקד הדיון, עלולים להתעורר בו רגשות שאני יכול להזדהות אתם, ושבסופו של דבר ימנעו ממנו לתת טיפול הולם. אתה מעדיף רופא שמתלבט בכל פעם? אוקיי - אני מעדיף בעצמי טיפול בידי בנאדם (יעני מענטש (ככה כותבים?)) ולא בידי אוטומט אדיש, בכל מקרה. אבל הדבר מותנה בכך שהוא תמיד יגיע לאותה החלטה נחרצת, ושיטפל בגוף מולו כמו שצריך. כמובן, נדירים המקרים שבהם בכלל מוצבת השאלה על הפרק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדירים מאוד. מחשבה שעברה לי בפריפריה המוסרית של הדיון: שביתות רופאים. סיבה נפוצה אחת: שכר – במאבקם האחרון שמעתי את אחד ממנהיגי השביתה אומר משהו כמו "אם הממשלה לא תתעשת, חיי אדם עלולים להיות בסכנה". אני יודע ששביתות נעשות בדרך כלל על ידי דחיה של פעולות אלקטיביות בלבד, אבל בריאות ואריכות ימים זה לא מוסיף למטופלים – האם זה גם מחסיר? סיבה נפוצה אחרת: עונש קולקטיבי לחולים. העונש מופעל אם מטופל תוקף רופא. לפי הנחיות הסתדרות הרופאים, יושבת בית החולים למשך יממה בכל מקרה של תקיפה. הרעיון של תקיפת רופא הינו מקומם מאוד. הרעיון של שביתה תגובתית – יש בו בעייתיות מסוימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שביתות רופאים הן עסק בזוי, ובדרך כלל הפעלת נשק השביתה על ידי רופאים היא פסולה. אגב, דעתי על רוב השביתות במשק היא שהן מופעלות ללא צורך אמיתי. מובן שהצהרה כלשהי על ידי שובת קשורה למטרותיו, ובדרך כלל אין לקבלה כפשוטה. ועתה - למספר נקודות זכות: גם בזמן שביתות רופאים עובדים כסדרם חדרי המיון, הפגיות, המכונים האונקולוגיים ויחידות הדיאליזה. הסבל האמיתי הוא של החולים במרפאות. גם סבל זה הוא מיותר, אך קשה להוכיח סכנת חיים. בזמן שביתות קיצוניות יותר או לאחר תקיפת רופא פועל בית החולים ב"מתכונת שבת". מתכונת שבת היא מצב שבו החולים נפגעים. בסופי שבוע אנו נותנים למטופלים טיפולים מיותרים בשל חוסר האפשרות לבצע איבחונים סבירים. אנחנו עובדים בהיקף כוח אדם מצומצם ונמנעים מפעולות רבות ומשיחרורי חולים. בדיקות חיוניות ניתנות להשגה, אך יש לעבוד קשה כדי להשיגן, למשל: יצירת קשר עם כונן בביתו, המתנה להגעתו ואז ביצוע הפרוצדורה. לסיכום - נוהל העבודה הרגיל מסכן חולים בכל סוף שבוע. מדי פעם אנו מרחיבים את הסיכון גם לימים אחרים, שיהיה מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המידע. מחשבה נוגה אגב תנאי השכר של הרופאים, לפחות הצעירים: זו דוגמה מובהקת לכך שאידיאליזם משמש כגורם בעל ערך כלכלי. לולא האידיאלים, מי היה בוחר להיות רופא צעיר, כאשר כושר ההשתכרות שלו הוא כפול בכל מקצוע אחר. כך שניתן לומר ששכרם של הרופאים משולם 50% בסיפוק וביוקרה ו-50% בכסף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |