 |
מתקבל אצלי הרושם שמבקרי השיטה, בדומה לכלכלנים רבים אחרים אשר נוטים לצד הקפיטליסטי החזירוני של המפה הכלכלית, מתייחסים לכל העניין כאל סוגיה אקדמאית גרידא ומתעלמים מהאנשים הפשוטים ומרצונותיהם. מבחינת הכלכלנים, אם חלום חייו של מוחמד מכלכותה הוא להקים דוכן למכירת עגבניותיו, אסור להלוות לו את הכסף לכך, כי זה יהיה בסופו של דבר רע לסטטיסטיקה, וצריך לשכנע אותו לעבור השתלמות ולהפוך למכונאי רכב במפעל המקומי של טויוטה או לאיש תמיכת לקוחות במרכז הטלפוני של קומפאק. השאיפות האישיות של מוחמד, כמו יכולתו או רצונו לעסוק במשהו "מועיל", אינם רלוונטיים.
בנוסף, לא כל כך ברור הקשר הלוגי בין מיקרו-אשראי להתאבדויות וכדומה. האם מישהו הוכיח שכל המתאבדים לא היו מתאבדים אם לא היו מקבלים אשראי? אולי היו דווקא מתאבדים מוקדם יותר, כי היו נוכחים לראות שלחלומם אין תקווה אפילו קטנה? ובכלל, מה בקשר לסיפורי ההצלחה של המיקרו-אשראי, או לסיפורים הנייטרליים שאולי אינם מסתיימים בהצלחה כבירה אבל גם לא בפשיטת רגל והתאבדות? ניתן לספר סיפורים מדכאים בהקשר לכל שיטת אשראי שהיא ולכל סוג של עזרה לעניים. האם המבקרים הראו שלמיקרו-אשראי השפעות שליליות יותר מאשר שיטות ומודלים אחרים?
ולסיום: מיקרו-אשראי לא פעיל רק בבנגלדש ושכנותיה, אלא גם בארה"ב ובאירופה. שם לאנשים יש יותר אלטרנטיבות, והם באופן כללי יותר משכילים ומסוגלים לעבוד ביותר מקצועות מאשר חבריהם בעולם השלישי. האם גם שם מיקרו-אשראי הוא דבר שלילי?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש