|
||||
|
||||
ניטפוק קטן - סביר להניח שהאירי בשנות ה-30 של המאה שעברה לא היה מהמר עם חברים, אלא שותה. מה שהיה עשוי לעלות לו בפיטורין, אם השתיה אירעה ביום שישי בערב, אחרי שקיבלו את המשכורת, אבל בשבת בבוקר עוד היה צריך לקום לחצי יום עבודה, מה שהבחור השתיין שלנו פיספס. אז הבחור אולי מרוצה מחייו בשעה ששתה, אבל פחות בשעה שאשתו וילדיו אמרו לו מה דעתם עליו1. 1 שלא להזכיר שהשתיה, ממש כמו הימורים, שותה את המשכורת. |
|
||||
|
||||
יש סיפור כזה בדבלינאים של ג'יימס ג'ויס. http://en.wikipedia.org/wiki/Counterparts_(short_story) |
|
||||
|
||||
אמנם ניטפוק, אבל חשוב לי להגיד שהדיון מבחינתי אינו על "כיצד משיגים את התועלות של פעילות גופנית (לאושר) ללא מחיר". אני כופר בהנחה הבסיסית שהאושר מורכב מרשימת מטלות. יש אנשים שישיגו אושר מביצוע משביע רצון של מטלות שהם לקחו על עצמם. אולי זה עניין של תרומה לאגו (או, מדויק יותר, ל-Self), אולי זה עניין של הפחתת התחושה של "לא בסדר" שמלווה אותם. אבל עבור אנשים אחרים האושר קשור לטרנסצנדס מעצמם, ולא בהתמקדות בעצמם. זה יכול להיות חיבור לאלוהים, היסחפות בפרויקט מלהיב, תרומה משמעותית לעניין שחשוב בעיניהם ועוד. חיפוש מעבר ל"אני" ולא בנייה שיטתית של אני "בריא". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |