 |
|
 |
||
|
||||
 |
בסיפורו של עגנון "הנידח" ישנו קטע אירוני בו מתלבט "הצדיק" עם עצמו, אם להשתמש בכוחו האלוהי כדי לפגוע באחד הנכבדים הגבירים, שרדף אותו וגרשו מהקהילה, באמצעות קללה, או להבליג, שכן מדובר בעניין אישי ולא בטובת הכלל, ואין זה עניינם של "צדיקים" לנצל את "הקשרים" שלהם כדי לדאוג לעצמם. לאחר לבטים כותב עגנון (ואני מקווה שאני מדייק בציטוט מהזיכרון): "בסופו של דבר 'ה ת ג ב ר ה - ה ט ב ע י ו ת ', וקללה נמרצת נעתקה מפיו שיידח ממנו נידח." אני חושב שאחד הגורמים העיקריים שמפריעים לנו במלחמה הנוכחית הוא שאבדנו את "הטבעיות". כשפוגעים בנו בצורות הנבזיות ביותר כפי שעושה האויב, אנחנו מתעצבים אל לבנו, וזה טבעי, אבל חסרים כעס על אלה שעשו זאת, וזה לא טבעי. אני חושב שהסיבה לכך היא שנים של שטיפת מוח שעשה לנו השמאל בדבר העוולות שאנו גורמים לפלשתינים. מנגנון הזעם הוא לדעתי מנגנון טבעי שעוזר לכל יצור חי לנצל את כוחו בצורה מכסימלית, ליצור הרתעה, וכך לשרוד בעולם הטבע האכזר. אם אכן כותב המאמר שייך באמת כפי שהוא מעיד על עצמו לגוש השמאל, ולא מדובר באיזה תרגיל רטורי שמטרתו חיזוק טענותיו, הרי מדובר כאן בניסיון לרכוש שוב תכונה טבעית חשובה שתעזור לנו במאבק. דברי הכותב: "די. נמאס. צריך 'להיכנס' בהם.", מבטאים תחושה נכונה שאם תכבוש את המקום הראוי לה בתוכנו תביא למפנה, ואולי לסיום הקטע הנוכחי בתולדות מאבקנו כאן. עם זאת איני מסכים לשיטה שבאמצעותה מציע הכותב לפעול. איני מבין מדוע צריך לעשות את הפעולות הקשות דווקא בתקופה של שקט יחסי ובאופן מפתיע. הכותב גם אינו אומר בפרוש משום מה, מה טיבן של אותן פעולות קשות שלדעתו עלינו לעשות. כשלא מדברים על הדברים בפרוש עלולות לצאת תגובות דומות לאלה שבהן פעלנו עד כה, שתועלתן קטנה. דעתי היא שאין צורך להפתיע. צריך לפעול נחרצות ולהסביר בכל צעד למה ומדוע. אלה דברים שאני חוזר עליהם שוב ושוב, והתגובה הבאה שלי שקראתי לה: "טול כרם כמשל", תהיה עוד "שוב" אחד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טול כרם מעל עיניך. וברצינות, לעניין של תגובה חסרת-פרופורציות יש שני צדדים: ברגע שמתחילים להתנהג ככה, מתחילים להגדיר אותך כמשוגע. מצד אחד, זה אומר שאנשים לא רוצים להסתבך אתך, אם הם לא מרגישים שהם חייבים. לעומת זאת, הם עלולים להגיע למסקנה שאתה סכנה לכולם, ולהתאגד עליך לחסלך. אם אתה סתם נזיר מוזר, זקן ותמהוני, החי לך באמצע היער, שלפתע נעשה אלים כשמציקים לו, אז סביר להניח שיעזבוך לנפשך. אם, לעומת זאת, אתה מפלץ גדול ומאיים, הזהר מפני נושאי הלפידים.. כמובן, הסברה היא נדבך חשוב בדרך לגרום לאנשי העיירה לחשוב שאתה הראשון ולא השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוזרים והתמהונים הם אלה שלא נוהגים כך. להשיב מנה כנגד מנה לתוקף הוא נוהג מקובל וטבעי, ואיש לא חושב שיש בו משהו חריג, אלא אם כן איזה טמבל לוקח על עצמו להיות כזה וכולם מתרגלים, וחושבים שככה זה צריך להיות. זכור גם שהצעתי אינה השתוללות חסרת מעצורים אלא מעשים שבכל נקודת זמן יכולים להיפסק ע''י בחירה של האויב. ולא מדובר כאן בכסף וזהב שהם צריכים להשפיע עלינו אלא פשוט בכך שיפסיקו להרוג אזרחים ברחובותינו. זו לא דרישה מוגזמת. תגובתך ממש לא ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה פשוט רציתי להשתמש ב''טול כרם מעל עיניך.'' כוונתי הייתה להצעתו של יונתן, לתגובות חסרות פרופורציה בזמנים לא זמנים, כלומר, ''השתוללות חסרת מעצורים'' כדבריך, בזמנים לא ברורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכותרת: התגברות הטבעיות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להסביר את ההתנגדות ל"טבעיות". חלק נכבד מהקיום האנושי, במובן מסויים, הוא בריחה מה"טבעיות". ב"טבעיות" החלשים (או "הבלתי מותאמים") אינם שורדים - הנמר טורף את האיילה האיטית ביותר בעדר, החזקים והזריזים לוקחים את האוכל ואינם משאירים לחלשים והאיטיים, והחולים נשארים למות. לעומת זאת, החברה האנושית יוצרת "מלאכותיות" - דאגה לחלשים, צדק, שוויון, כבוד - כל מני מושגים שאינם טבעיים, ורובם נוגעים לענייני מוסר. יש כאלו שיגרסו שגם המוסר הוא תוצאה של תהליכים טבעיים ("ברירת קבוצות" למשל - לקבוצה שחבריה משתפים פעולה יש יותר סיכוי לשרוד מאשר לקבוצה שבה "כל דאלים גבר") אבל איני רואה צורך להיכנס לדיון זה כיוון שהוא אינו חשוב לעניינו. כעת העניין הוא מדרוג הערכים המוסריים. נשאל לדוגמא: האם היית מעדיף להיות תליין או נתלה? חלק מהאנשים יעדיפו את חייהם על חייו של האחר, אבל אנשים אחרים לא יהיו מוכנים בשום פנים ואופן לקחת את חייו של האחר, אפילו במחיר חייהם. זה למשל, היה אחד מטיעוניו של אייכמן כשנשאל מה היה עושה אם היה *עליו* להפעיל את תאי הגזים. הוא ענה "הייתי מתאבד". כך גם במקרה שלנו - ישנם אנשים שגישתם המוסרית אינה מרשה להם לפגוע באוכלוסיה אזרחית בשום מקרה, אפילו אם האחר פוגע באזרחים ישראליים ולא בוחל בשיטה. ישנם אחרים שלא מוכנים לעמוד מנגד ורואים בהפקרת חיי אדם למפגעים פגיעה מוסרית בעצמה. אך השאלה היא ערכית ואין עליה תשובה מוחלטת. סביר להניח שבכל גישה מוסרית תוכל להביא נימוקים מצויינים לכאן ונימוקים מצויינים אחרים לכאן. בכל מקרה, אל תצפה להכרעה אבסולוטית שאינה ערכית כיוון שאין כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבאתי כמה פעמים וגם בתגובתי למטה כדוגמה לחיזוק בעמדתי את עניין המלחמה הקרה בין המעצמות, ומשום מה איש לא התייחס לכך. מה דעתך בקשר לכך ? האם היה זה בלתי מוסרי מצד ארצות הברית להשיב על התקפת טילים כנגד עריה בצורה דומה ? ואם אכן כך הוא, איך היה עליה להגיב ? בצורה חכמה מבלי לפגוע בחפים מפשע, כשהיא זוכרת כל הזמן שבסופו של דבר הפתרון יושג ליד שולחן הדיונים ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא הובנתי. בסך הכל ניסתי להסביר מדוע אנשים מוותרים על ה"טבעיות" שעליה אתה מדבר. דעתי לא רלוונטית כאן. אשר ל"מה יאמרו אותם אנשים לגבי התגובה שצריכה ארה"ב להגיב?". לא יודע, כל איש לגופו. ייתכן וחלק ימשיכו לטעון כי "אל לה לרדת לרמתה של רוסיה", יתכן ואחרים יטענו את זה, אבל בבוא יום פקודה יסוגו ממה שאמרו ויתמכו במכת מנע או במכת נגד. כמו שאמרתי, כל איש לגופו. חשוב לי אבל להבהיר שלכל עמדה אפשר למצוא הצדקות כאלו או אחרות ואין כאן מקום להכרעה רציונלית כיוון שהשאלה היא ערכית בבסיסה. דובי, בתגובה שמתחתנו, רומז (לאחר שהבהיר לי זאת, ואם ירצה יפרט יותר) לאותו ניסוי בו הורו לאנשים לחנך אנשים אחרים לבצע מטלה כלשהי וכאשר הם לא ביצעו אותה כשורה היה על ה"מחנך" להענישם על ידי מכות חשמל (בפועל, התלמידים היו שחקנים ששחקו כאילו הם מקבלים מכות חשמל). הניסוי הראה שאנשים היו דווקא מוכנים ללכת רחוק מאוד לאחר שקיבלו הוראות ולתת לתלמידיהם מכות חשמל בעוצמות שהיו הורגות אותם. אבל כל זה שוב, אינו רלוונטי כיוון שאני ניסיתי להסביר את מקור *התחושה* של אנשים שבעקבותיה הם נוקטים עמדה מסויימת, לא האם הם בפועל ינהגו לפי עמדתם המוצהרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני אוכל לחסוך לעצמי הקלדה מרובה: שמעת פעם על חוקר בשם מילגרם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה וודאי מתכוון לחוקר ה"חשמלאי" שבדק את האכזריות של בני האדם, אתה אומר שגם תגובה זו היא טבעית? אבל בין חישמול בן אדם שאינך רואה, ואתה "יודע" שלא ייפגע לבין רצח אנשים במודע יש הבדל עצום(אם לזה בכלל התכוונת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים הנאים אודות הניסוי של מילגרם הוא שהניסוי הזה תוכנן בכלל כקבוצת בקרה. הרעיון המקורי היה שיש משהו דפוק אצל הגרמנים. מילגרם המציא מבחן לבדיקת רמת המוסר. הבדיקה על אמריקאים אמורה הייתה לתת את "סף הבסיס", על-פיו ניתן יהיה להעריך את הדפיקות המוסרית של הגרמנים, שהיו אמורים להבדק בשלב השני. אפעס, מילגרם נדהם לגלות שגם האמריקאים לא חזקים במיוחד במוסר. בעקבות הגילוי הזה, הוא ויתר על הבדיקה על הגרמנים, ועבר לבחון מגוון של מצבים, כדי לראות מתי אנשים יפסיקו להרוג את ה"תלמידים" שלהם. המבחן המקורי של מילגרם לא נתן שום פידבק לנבדק. כל מה שהוא ידע זה שהוא מעביר זרם חשמלי ברמה הולכת ועולה, כאשר הרמות הגבוהות סומנו במילים כגון "סכנה!", והרמה הגבוהה ביותר (450, אם אני זוכר נכון) סומנה רק כ"XXX". אי שם בסביבות ה- 350, הנבדק כלל לא קיבל תגובה מה"תלמיד" שלו. כאמור, מילגרם ניסה כל מיני סיטואציות אחרות אחר-כך. הראשונה הייתה נתינת פידבק קולי: ה"תלמיד" צרח מכאב, דרש לצאת מהניסוי, איים, ולבסוף, בסביבות ה- 350, הפסיק להגיב. השינוי בתוצאות? אפס. אותו אחוז (26 מתוך 40) המשיכו עד הסוף המר (כלומר - הם נתנו זרם חשמלי כדי "לעזור לתלמיד לזכור טוב יותר" - זו הייתה מטרת הניסוי, לכאורה - למרות שהיה ברור שה"תלמיד", במקרה הטוב, מעולף, ובמקרה הרע - מת). וריאציה נוספת הייתה שבין הנבדק ל"תלמיד" היה מסך זכוכית, והנבדק יכול היה לראות את התלמיד מתפתל מכאב, ולבסוף שומט את ראשו ומפסיק להגיב - ועדיין כ- 50 אחוזים המשיכו עד הסוף. אחת הוריאציות היותר מחרידות היא כאשר הנבדק *ישב ליד* ה"תלמיד", והיה צריך *להחזיק את ידו* ולהצמיד אותה ללוח מתכת, כדי לתת לו את הזרם. משהו כמו 15 מתוך 40 אנשים *המשיכו להצמיד ידיים של אנשים שנראו מעולפים או מתים*, ולתת להם זרם עד לרמה הגבוהה ביותר. (הנבדקים עצמם לבשו כפפות גומי, כדי ש"לא יחטפו זרם"). זאת, כאשר פסיכולוגים שהעריכו את הניסוי לפני ביצועו אמרו שרק אחד לאלף - הסאדיסטים - ימשיכו עד הסוף *בגרסא המקורית של הניסוי*. מעניין לציין שמילגרם סיפר שאפילו לא אחד מהנבדקים שלו לא קם לסייע ל"תלמיד" מבלי לבקש קודם כל את רשותו של החוקר ששהה בחדר. אגב, התוצאות הטובות ביותר ("רק" 9 מתוך 40 המשיכו עד הסוף) נתקבלו כאשר החוקר לא היה בחדר, והנבדק היה צריך לדווח לו טלפונית מה הוא עושה - במקרה כזה, החוקרים ראו שהנבדקים דיווחו על זרם גבוה יותר, כאשר למעשה הם שבו ולחצו על אותו כפתור בעל ערך נמוך, בניגוד להנחיות. האם התגובה הזו טבעית? כן. אנשים מתוכנתים לקבל סמכות. נובע מתוך הנטייה ההיררכית הטבעית שלנו. להרחבה, ראה ספרים כמו "Hierarchy in the Forest : The Evolution of Egalitarian Behavior" של כריסטופר בוהם, או "Darwinism, Dominance and Democracy: The Biological Bases of Authoritarianism" מאת אלברט סומיט: (יצויין שאת הראשון טרם קראתי. הוא בדרך אלי, ויכול להיות שהוא לא יתמוך בדעותי. אבל אני מניח שהוא יהיה מאיר עיניים בכל מקרה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לתוכן התגובה, אני רוצה למחות על השימוש במילה ''טבעי'', בני אדם הם חלק מהטבע (השמאלנים, הימניים, הצבועים, הטובים והרעים), ולכן כל מה שהם עושים הוא טבעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרפת. בהקשרים רבים המילה ''טבעי'' היא כמעט חסרת משמעות. יתכבד הכותב ויבחר במילה המתארת במדויק את כוונתו. במקרה של אנשלוביץ נראה כי התיאור ''אינסטנקטיבי'' יתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוחה על המחאה. האדם אינו 'טיבעי', להיפך - הוא האנטיתזה. האדם מורד בטבע, האמצעות הרצון החופשי. דבר ממה שהאדם מחליט לעשות אינו 'טיבעי', הכל נובע מבחירה: גם הימין וגם השמאל. (לא, לא להגיב. הערה פילוסופית שאין מקומה יאה כאן :-) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהערתך מראה, אולי, שהדוגמאות שאני מביא מתחום הטבע רלוונטיות לעניינו, ולכן בודאי לא אנסה לסתור אותך. אבל סתם נזכרתי בחילופי דברים שהיו בינינו בעבר בעניין טבעו של הפיל. טענתך הייתה שהפיל בגלל חוסנו מרתיע כל יצור אחר, ולכן לעולם אין הוא נזקק להפעיל את כוחו. אני הבאתי אז כדוגמה שסותרת את טענתך קטע מסרט טבע שראיתי ובו ''תקרית'' בין פיל ואיזו חייה אוכלת עשב שהעזה להתקרב למקום סעודתו קרבה יתרה מדי. אבל מאז ראיתי עוד סרט טבע אולי מתאים יותר להכרת טבעו של הפיל. מדובר בסרט על עדרי פילים בלתי מבויתים במזרח הרחוק (נדמה לי בתאילנד) שנוהגים לעלות על שטחים מעובדים של התושבים, ולפגוע במטה לחמם הדל. התושבים נלחמים בתופעה ע''י ניסיונות להבריח את הפילים מהשטחים האלה. הפילים לא נוטים לעזוב את המקום ומתקיפים את האנשים. מתקיימת שם בעצם מלחמה בין הפילים והתושבים שבה ה ר ו ג י ם בין התושבים הם עניין יום יומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, מגיעה לי תגובה לא קשורה לתוכן תגובתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי ללמד אותך לקח. באמת ''מתתי'' לספר את הסיפור החדש, ונתת לי הזדמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון שלך למצוא צידוקים להתנהגותך בטבע לא מובן לי, הרי אתה מהנדס, חי בבית ממוזג, נוסע במכונית לאן שתרצה, קורא ספרים וגולש באינטרנט. האם אתה באמת חושב שאתה צריך ללמוד מפילים בתאילנד איך לחיות, או שאולי היה כדי שהפילים ילמדו ממך. למעשה התגובות האלה (ככה זה בטבע -> ככה זה טוב), מזכירים לי את הספר עקרון הרצף (http://www.ibooks.co.il/GetProductInfo.asp?product_i...), בו מנסה הסופרת לשכנע אותנו שכדי לחיות כמו השבטים האינדיאנים אותם היא חקרה. אולי כדי שתחזור לנסות לשכנע אותנו ללמוד מהבריטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואי ואי ואי. איזה ויכוח ארוך היה אז בינינו בעניין הפיל. ואתה עכשיו אומר לי לעזוב את הפיל ? תשכח מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שר הבטחון צוטט: "אם ימשך ירי טילי "קסאם 2" על ישובים ישראלים, ישראל עלולה לפגוע באוכלוסייה אזרחית בשטחים." דעתי בנושא ידועה כבר והתהיה היחידה שלי היא תוך כמה זמן החמאס יבדקו את הנכונות שלנו לעמוד באיומים. (אני חושב ומקווה, שלא נעמוד בהם) עדיף לטעמי לאיים בפגיעה ישירה בערפאת/ברגותי/יאסין/הפרלמנט/הממשלה או כל בכיר/מוסד פלסטיני אחר תוך כוונה לעמוד באיום הזה. אולי זה לא מקובל, אבל לפחות אין פה פגיעה בחפים מפשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקרא עד הסוף תראה שהוא לא מאיים ממש בפגיעה ישירה בנפש באוכלוסיה אזרחית אלא יותר בכתרים הדוקים ואולי אף בכיבוש ובעוצAרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח, ש''עד הסוף'' משמעותו חזרה לסגרים החונקים בלבד. נשמע יותר כמו כניסה אלימה לתוך הערים מבלי להתחשב בפגיעה באוכלוסיה. נכון שזאת הפרשנות שלי, אבל מצד שני, סגרים חונקים כבר עשינו בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''קסאם'' הזה נראה לי מקסם שוא. איני חושב שאפשר בכלל להשוות את מידת הנזק שהוא יכול לגרום לזה שעושים המחבלים המתאבדים, ואם להם התרגלנו לצערי, יותר קל יהיה לנו להתרגל לפטנט החדש. לכן, בן אליעזר היה צריך לחשוב על הקסם הזה קודם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |