|
||||
|
||||
כלא מגידו הוא כלא פוליטי בעיקרו.כלומר רוב הכלואים בו מואשמים בעברות של השתיכות לארגוני טרור.אסירים עם "דם על הידים" נכלאים בשב"ס, בכלא אשקלון או נפחא ליד מצפה רמון.כך היה המצב ב97 (עת שבצעתי בכלא תעסוקה) יכול להיות שבעקבות האינתיפאדה האחרונה המצב השתנה ,אם כי לא סביר שאסירים שהואשמו בעברות של רצח יטופלו במסגרת צה"לית שהינה פחות מקצועית בנושאים הללו מן השב"ס. אשר לסירוב,לפחות בפלוגה שאני משרת פתרו ללא בעיות את אלה שבחרו לסרב מטעמי מצפון (בעיקר משום שהדבר התאפשר מבלי לזעזע יותר מידי את המערכת),בתעסוקה האחרונה שהיתה בשטחים בשנה שעברה רוב הסרבנים, בהסכמה שקטה, עשו זאת דרך מסלולים אפורים של אישורים רפואיים חו"ל וכדומה. אשר לסירוב באופצית מחאה נראה לי שהוא שיך למסגרת הכללים הדמוקרטים בתנאי שהמסרב מוכן לקחת על עצמו את העונש הקשור בהפרת כללי המשחק.במקרה של סרבנות אופצית העונש היא עדין משחק בתוך הכללים המוסכמים. הבעיה שלי עם אופצית הסרבנות היא השפעתה הכמעט שולית על המערכת בסך הכול בקונסטלציות הפוליטיות הקימות היום ,זה לא ממש משנה בשטח.מי שנוקט באקט של סרבנות מנקה אולי את מצפונו האישי, אך הקולקטיב עצמו ממשיך לפעול וכל עוד אתה נשאר חלק הקולקטיב אתה נושא לדעתי גם באחריות על פעולותיו. לדעתי מה שנשאר הוא לנסות ולהשפיע מבפנים וזאת אומרת לשרת תוך התויה מתמידה של קוים אדומים ולהתעמת בשטח בפעולות היום יום עם כל חריגה. לצערי צברתי נסיון לא מועט בעימותים שכאלה ואני מודע שההשפעה כאן גם היא מוגבלת. יש לצין גם שכאיש מילואים היכולת להתעמת עם המערכת היא קלה יותר (אינך מחויב לאף אחד) אך ההשפעה גם היא מועטה מאוד אחרי שבועים אתה נעלם ועולם כמנהגו נוהג. |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה עקרונית לשמור על אנשים, שהואשמו והורשעו בבית משפט ב''חברות בארגון טרור'' אפילו אם אין להם דם על הידים. הבעיה שלי היא עם עצירים מנהליים, שכלואים ללא משפט ומבלי שהוצגה בפניהם ראיה לאשמתם. (ולפעמים אפילו לא הוצגה בפניהם אשמה כלשהי) בקשר לדבריך על אשמת הקולקטיב, אתה כמובן צודק ואין לי ספק בשאלת אחריותי לנעשה בארץ זו ולפעולות הממשלה שלה. יש בי הרהורים על מקומי במדינה זו אבל בריחה מכאן לא נראית לי הפתרון הנכון. אני מעדיף לקבוע לעצמי קוים אדומים וכרגע שרות בשטחים נמצא מעבר להם. את מקום השרות בכלא מגידו אני מנסה למצוא. |
|
||||
|
||||
אני משער שמצבם של האסירים המנהליים רק החמיר עם האינתיפאדה האחרונה. אין לי נתונים מדויקים ואני משער שרובם שם בשל כל מיני ''עסקות'' אפלות של השב''כ. מבחינה הזו הכלא הוא חלק בלתי נפרד מהמנגנון שמכונן את מדיניות הכיבוש.ואין כל קשר למיקומו בתוך ומחוץ לקו הירוק. אני מציע נקיטת עמדה שהיא כול כולה סתירה, מצד אחד להסתכל על המציאות בענים פקוחות.מדינת ישראל אכן מנהלת משטר אפרטהייד בשטחים (ונמלאת פליאה לאור העובדה ש''המקומיים'' לא ממש מאוהבים במציאות שהם חיים) ומצד שני להשתתף במערכת תוך שמירה מתמדת על עמדותי המוסריות (אני מודע שלפעמים הדבר קשה עד בלתי אפשרי).מתוך אמונה שהכיבוש יותר מאשר הינו מדיניות ישראלית מכוונת הוא סיטואציה היסטורית (מתמשכת ומתמשכת) הניכפת על המציאות הישראלית,מכורח הסכסוך. במידה והמדיניות הישראלית תהפוך בצורה רשמית למדיניות אפרטהיד (סיפוח של השטח תוך שלילת הזכויות של תושביו) אני מניח שאהיה הראשון לסרב.משום שאז אאבד את התקווה שאני חי במציאות זמנית שיש סיכוי שתשתנה. אני מודע שזו הליכה על חבל דק מאוד. |
|
||||
|
||||
אחרי 35 שנה אתה עדיין מאמין? |
|
||||
|
||||
ספקולציה קצת מקברית, וסליחה מראש- שמתי לב שהרוגים מבין המתנחלים מובאים לקבורה (לעתים קרובות) בתוך הקו הירוק. אז אולי זו בחירה של המשפחה; ואולי אפשר לבדוק ולראות באילו התנחלויות יש בתי קברות... (יהודים לא אוהבים להזיז מתים ממקום למקום, ולכן אם יש בית קברות אולי זה מקום שצפוי להישאר, ולהפך). סתם הרהור, אחרי עוד סוף שבוע של מוות. |
|
||||
|
||||
בהמשך לספקולציה אולי אפשר להכליל: מי שהינו דבק אידיאולוגית, המגובה בהשקפה דתית, ברעיון ארץ ישראל השלמה יקבור את מתיו בתוך ה"שטחים".(מבחינתו בתוך ארץ ישראל) מי שאיננו מתנחל אידיאולוגי יעדיף לקבור את מתיו במקום שיהיה לדעתו נגיש ללא בעיה. אני משער שישנם עוד השפעות על תפיסות המות באוכלוסית המתנחלים. |
|
||||
|
||||
אני התכוונתי להציע דרך ''פראקטית'' לבדוק מה יישאר ומה לא (במקום לנסות לנחש את עמדת ה''ממשלה''). אבל ההשערה האנתרופולוגית שלך בהחלט מתקבלת על הדעת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |