 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר ילון הנכבד, אינני חושב שמדינת ישראל יכולה 'להיכנס בהם' כפי שאתה מציע. הדבר אינו אפשרי מבחינה בינלאומית, ואף מבחינה פנימית עלול צעד שכזה להביא לעירעורן הסופי של שאריות הקונזנזוס הלאומי, שלא להזכיר את מאות ההרוגים בצד הישראלי במסגרת פעולה נועזת שכזו. על ישראל לסגת באופן חד צדדי משטחי כיבושי 67, ללא כל 'היכנסות' מקדימה לשטחים אלו, לצרכי ביצוע 'סדר חדש' וכיוצ"ב. זוהי האופצייה היחידה העומדת לפני ישראל, על מנת למנוע את פירוקה הפנימי שלה כתוצאה מהמצב שהשתרר בשנה וחצי האחרונות. רק ממצב חדש זה, הכולל חומות הפרדה ברורות, תוכל ישראל להגיב על בטן מלאה, במקרה הצורך, ובאופן הרבה יותר יצירתי לשיטתה - וזאת בהסכמתו השקטה של העולם המערבי. יש לבצע זאת באופן הבא: לסגת, להמתין, ובמקרה הצורך להגיב, ולא באופן הבא: להגיב ('להיכנס בהם'), לעשות סדר ואח"כ לסגת. כל נסיון אחר יוביל במפורש וישירות למצב המתואר בתגובה הבאה: חומר למחשבה בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, כדוגמא ל'שאריות הקוזנזוס הלאומי', בחרת בנושא הכמעט יחידי שעדיין יש עליו קונזנזוס לאומי. חלק ניכר מאזרחי ישראל, שהקונזנזוס מתייחס אליהם, מאמינים שלא ניתן כלל להגיע להסדר עם הפלסטינאים, עד כמה וכמה בזמן מלחמה (עימות/סכסוך/אחר). למרות כשלונו של אריאל שרון כמעט בכל תחום, הוא עדיין זוכה לאחוזי תמיכה גבוהים, אך ורק מהסיבה שהציבור עדיין מאמין שהוא מנהל את המלחמה בצורה הכי פחות גרועה מהאלטרנטיבות. ועוד בענייני סקרים, כ-%70 ממצביעי העבודה תומכים בהישארותה בממשלת האחדות, ואליהם מצטרפים אחוז ניכר ממצביעי מר"צ! על-כן, תמוהה בעיני הצגת ההסכמה בציבור הישראלי על הסכסוך כ'שאריות קונזנזוס'. האם עננות המלחמה בישראל מסתירות את הראות באירופה הרחוקה? או שמא זה החשש (המוצדק) של השמאל הקיצוני, שאין הוא יכול להציג חזות רלוונטית עקב חוסר בצד בית לדיאלוג, ועל כן מנסה לשכנע עצמו במציאות מדומה? למרות כל האמור לעיל, אני מסכים עמך שצעד כזה יפגום בקוזנזוס, אבל הבעיה הקרדינלית של ההצעה הנדונה היא לא הפגיעה ב'חוסן הלאומי', אלא חוסר האפקטיביות שלה, כפי שרבים וטובים ממני כבר ציינו. בנוסף ברצוני להעיר, כי ברגע שמדינה יורדת אל הרמה המוסרית הנחותה של אוייביה, היא כבר הפסידה במלחמה, גם אם מהזווית הצבאית זה נראה אחרת. בברכה, ד.דביר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינו אלמוני. רק בעיה בעריכת ההודעה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר דביר 1 הנכבד, הוא אשר אמרתי. 'שאריות הקונצנזוס הישראלי' פירושו לא לעשות דבר אשר עלול לסכן קונצנזוס זה. לא לימין, שפירושו 'הכנסות בהם' ושאר רעיונות אינסטנט, ולא לשמאל שפירושו נסיגה חד צדדית ללא חוזה שלום וללא ערבויות בן לאומיות, כבמיקרה לבנון. מבחינה זו מנהל שרון את מצב העניינים באופן האופטימלי ביותר, היות וכל זמן שהנ"ל מצוי בהנהגת פני הדברים אין לשער שגלישה לתחומי ימין או שמאל אלו תתבצע. 'ההסכמה בציבור הישראלי' כדבריך הינה להסכים שלא להסכים, ולהמשיך ולדחוק את הקץ, אך גם הסכמה זו סובלת מארוזייה מתמשכת, וסופה להתפורר כמגדל קלפים רעוע, בין אם כמלחמה פנימית ו/או מלחמה חיצונית. סטאטוס קוו זה לא יחזיק הרבה זמן מעמד, אף לא במסגרת 'תיאוריית בן יעקב' המפורסמת. שלך בברכה א. מאן 1 או שמא עלי לקרוא לכבודו 'דולינסקי'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבודו של מר דולינסקי במקומו מונח. לעומתו, כבודי שלי נשלח לייצגני בכותרת כיאות, אולם אבדה לו דרכו, ועל כך התנצלותי. ולגופו של עניין. בניגוד לדעתך, אני מאמין שההסכמה הלאומית תחזיק מעמד למרות השחיקה 1 המתמשכת. מכיוון שלא נראית באופק הכרעה הנובעת מהעדיפות הצבאית של ישראל (הרי אם הכרעה כזו היתה אפשרית, העימות היה מסתיים לפני חודשים), השמירה על האחדות והקונזנזוס היא אינטרס ראשון במעלה, ונראה לי שרוב האזרחים במדינה מסכימים על כך. כלומר ההסכמה היא לא הסכמה על אי-ההסכמה, אלא הסכמה על חשיבותה של ההסכמה. בברכה דרור דביר 1 עברית שפה יפה, ובמה טובה הארוזייה על השחיקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקר החדש של מעריב מראה שחל שינוי מהותי בעמדות הציבור מאז כתבת את הדברים הללו. התמיכה בשרון צנחה אל מתחת לחמישים האחוזים, והאמון שניתן בו לגבי התנהלותו בתחום הבטחון היא בשפל עוד יותר גבוה. למעלה מ-60 אחוז מהציבור מוכן להקמת מדינה פלסטינית כולל פינוי של חלק מההתנחלויות, ועוד שאר נתונים מעניינים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |