|
||||
|
||||
אולי מישהו יכול להסביר מה הבעיה לעצב פונט, למה זה לוקח שלוש שנים, ומדוע זה אירוע מכונן? פונט "רץ" לא מרגש, חסרה באותיות תנועה, המרובעוּת מקשה על הקריאה כי התווים אחידים מדי, והסך הכל דומה למה שכבר יש. חוץ מזה המבחן הוא באותיות קטנות ואין טקסט לדוגמה. הכי קריא בעיניי הפונט המקובל, זה שנראה כמו Times New Roman. |
|
||||
|
||||
לאחר שהתגייסתי לפני כשנה זמן לסייע לשתי בנות משפחה לבחור מכשיר טלוויזיה, נוכחתי בכמה תופעות מעניינות: לא תמיד המכשיר המספק את חוית הצפיה הנעימה ביותר לעין לאורך דקה, הוא גם זה המצטיין לאחר עשר דקות. תופעה נוספת היא שדווקא כמה מן המכשירים המספקים איכות התמונה ירודה ממרחק של 40 ס"מ הם אלו המספקים את האיכות הגבוהה ביותר ממרחק צפייה נורמלי (ויש כמובן גם את הקשר המאוד לא עקבי שבין המחיר+עדכנות הטכנולוגיה לאיכות התמונה). בהקבלה לעניין הגופנים - נדמה לי שבמקרה של גופן "ספרותי", המבחן אינו קריאת מילים ספורות הכתובות בו וגם לא דרך בחינה אסטטית פרטנית של אותיותיו, אלא לאחר קריאת טקסט בעל אורך משמעותי בו. חבל שעזר אינו מספק אפשרות לבצע הערכה כזו. |
|
||||
|
||||
אגזקטלי, הבו לנו טקסט ונשפטהו. (גילוי נאות: אני יודעת מראש שלא אוהב את זה, יותר מדי זוויות פחות מדי זרימה) |
|
||||
|
||||
זה דווקא די שונה ממה שיש. הנה מה שיש: פרנק-ריהל1 (זה המקובל, שעובד היטב עם זמנים רומאי חדש), נרקיס, הדסה, קורן, דויד ודרוגולין. הייתי שמחה ללנקק לדוגמאות של טקסט רץ1, אבל אתר מסטרפונט שבבעלותו גרסאות המחשב לרוב הפונטים הנ"ל, אינו ידידותי מאוד בעניין זה. לקח לו 3 שנים, כי היה מעורב בזה מחקר רציני. וכי זה לא הדבר היחיד שהוא עושה, כמובן (לא קל להתפרנס מעיצוב פונטים), וכי עצם העשיה היא עניין מסובך: 22 אותיות - צריך לבנות כל אות ואות, ולבנות אותה נכון מבחינת השפה של הפונט. ויש את נושא המשקלים: פונט שימושי צריך לבוא במשקלים שונים (שמן, קל, כבד, בינוני וכיו"ב). יש את נושא הריווחים הנכונים בין האותיות. במיוחד אם הכוונה היא לא ליצור גרסאות גרועות כמו אלה שמגיעות יחד עם תוכנת חלונות. אם יצירת פונט היא עניין לא קל לכשעצמו, כשמדובר על פונט טקסט רץ, זה עוד יותר קשה. לא כל מה שנראה טוב לכותרת, נראה טוב גם כגוש טקסט. ויש את עניין ההקפדה על הקריאות. 1 בפוסט המקורי היו קישורים לויקיפדיה, אבל אז קיבלתי הודעה שהמערכת אינה סובלת 6 קישורים בהודעה אחת. |
|
||||
|
||||
אני קצת מסופק לגבי היות הארוע מכונן. לדעתי יש כאן שמץ של ניפוח. עקבתי קצת אחרי זמינות גופנים עבריים ללינוקס (גופני קולמוס) שהוא פרוייקט ישראלי, גופני DejaVu_fonts [Wikipedia] (נדמה לי שגם כאן התווים1 העבריים נתרמו ע"י מעצב עצמאי אינם חלק מהחוזה המקורי. אבל אני לא זוכר מה הסיפור כרגע) ו־Droid (font) [Wikipedia] (שם הגופנים עוצבו כחלק מהחוזה הכללי לעיצוב גופן עם תמיכה בינ"ל). לעצב גופן שנראה טוב בגודל גדול זה עוד קל יחסית (אבל זה לא אומר שאני הייתי מתיימר לעשות את זה). בגדלים קנים, ברזולוציות הקטנות של המסך, אי אפשר להסתמך על צורת הקווים המדוייקת. גופנים מסויימים כוללים גם צורות מדוייקות (כ־bitmap) של כל תו ותו בכל הגדלים הקטנים. לכן מה שאת רואה בגדלים קטנים אינו בהכרח הדבר האמיתי. או שכן? 1 מה המילה העברית ל־glyph? |
|
||||
|
||||
ועד נקודה, לגבי המחסור בטקסט לדוגמה: זה היה די נחמד מבחינתו אם הוא היה יכול פוט לשים את הגופן לשימוש באתר שלו בלבד. הבעיה הבסיסית היא שהגופן צריך להיות זמין לדפדפן. וכדי שהוא יהיה זמין לדפדפן, צריך להתקין אותו אצל המשתמש. פתרון ראשון: אפשרות להצביע על קובץ גופן, ולבקש מהמערכת להשתמש בו. זה הרי לא מסובך מדי. מסתבר שזה כבר מומש כחלק מאוסף ההרחבות ל־HTML ושות' שנקרא HTML5. רוב הדפדפנים החדשים יודעים כבר להציג דפים עם גופנים ללא צורך להתקין אותם במפורש. אבל עזר לא מוכן לשים קובץ TrueType [Wikipedia] או קובץ OpenType [Wikipedia] זמין להורדה לדפדפן של המשתמש. הוא פוחד שהמשתמש יתקין את הגופן אצלו וישתמש בו. מה עושים? צורה קצת שונה לגופנים. ועכשיו אנחנו יכולים להעמיד פנים שהמשתמש לא יכול להתקין את הגופן: ולמרות מה שרומז שמו של התקן, אחד האנשים מאחוריו הוא מעצב גופנים בשם טל למינג. (ועכשיו נתקלתי ברעיון דבילי שהעליתי במהלך דיון קודם בנושא: http://lwn.net/Articles/360195/ ) |
|
||||
|
||||
הוא לא צריך. די היה לשים דוגמא של הטקסט בטקסט רץ ארוך (כרגע יש, אבל רק פסקה). קובץ PDF או Jpeg. במספר גדלים (12-14-16, נניח). אגב, הוא צודק. שימוש בגופנים מבלי לשלם הוא מכה למעצבי פונטים. בגלל שפונטי כותרות יש למכביר אבל פונטי טקסט-רץ יש מעט, הוא עשוי להרוויח לא רע מהפונט. והואיל וכמדומני הוא בנאדם הגון, ולא נשוי לעורכת דין, אני בספק אם הוא יתחיל להרים טלפונים מאיימים למעצבים וידרוש מהם תשלום מופקע או יאיים בתביעה1. 1 בניגוד לסטודיו פונטים אחר, גדול מאוד, שעושה את זה בדיוק. |
|
||||
|
||||
כמה הוא כבר יכול לדרוש? האם יש לגופן שלו יתרון כ"כ גדול ע"פ פרנק־ריהל (שזכויות היוצרים עליו כבר פגו)? אבל מה שכתבתי בסוגריים לא בדיוק נכון: זכויות היוצרים על העיצוב אולי פגו. אבל אם אני מבין נכון, גופן (טוב) מודרני מכיל לא מעט דברים שמוגנים בזכויות יוצרים מעבר לעיצוב הבסיסי. אבל עדיין יש כמה גופנים חופשיים ומספיק טובים. כך שאפשרות לסחוט מחיר מופקע לא קיימת. |
|
||||
|
||||
גופנים חופשיים בד"ך אינם טובים. קח בחשבון, שוב, שמה שמגיע יחד עם החלונות אינו גופן טוב. או אולי הוא טוב מספיק לצרכי אינטרנט, אבל לא לדפוס. זכויות היוצרים על פרנק-ריהל לא פגו. כלומר, הם כן פגו, אבל בינתיים כל הענף עבר תהליך מחשוב, ובשביל לעצב ספר או עיתון, נניח, אתה צריך את הפונט הממוחשב (יש כמה גרסאות) ויש מי שמחזיק בזכויות עליהם. ואוי לך אם תנסה לגנוב. באמת12. מצד שני, הוא לא דורש המון. הפונט נמכר ב-220 למשקל בודד, 800 לכל המשפחה (יש 5 משקלים), ו-1200 למשפחה מנוקדת. לא הייתי מעלה בדעתי לרכוש, אבל אני לא מתעסקת המון עם פונטים, והחוקיים שיש לי מספיקים לצרכי. מצד שני, טרם יצא לי להתעסק עם עיצוב חוברות / מגזינים / ספרים3. משרד מעצבים שזה עיקר עיסוקו, מן הסתם ירכוש. כמו גם עיתון או הוצאת ספרים. מה שאמרתי שהוא הולך להרוויח - הרי הואיל ויש רק 5 פונטים של טקסט רץ, ושלו נראה חדשני - אני מאמינה שהוא ירכש לא מעט. 2 אם כי בפרנק ריהל קצת קשה להוכיח, עם זה שיש כמה וכמה גרסאות. אל תעשה את זה עם פונט אחר 3 וכשהצורך יעלה, יש לי הדסה ופרנק-ריהל חוקיים. |
|
||||
|
||||
מה יותר זול: לשלם להם על גופן? או לשלם פעם אחת למעצב שיעצב גופן מספיק טוב וישחרר אותו בתנאים לא מגבילים? אם מדובר על גופן לספר, הקריאות חשובה הרבה יותר מהמקוריות. ברגע שיש משהו טוב, יש פחות דרישה לעוד משהו טוב. |
|
||||
|
||||
הכי זול זה לשלם להם על הגופן. פחות זול זה לשלם להם אחרי שקיבלת טלפון מהעו"ד. לשלם למעצב שיעצב עבורך גופן וישחרר אותו בתנאים לא מגבילים, זה הכי יקר (כמה הכי יקר? כשאתה הבעלים של ידיעות זה משתלם, אולי. וגם אז לא). |
|
||||
|
||||
זה אחד הגבולות של המחיר. הכי זול זה לא להשתמש בגופן שלהם. הבעיה היחידה היא שצריך להשתמש באיזשהו גופן. צריך גם לזכור עוד נקודה: תגובה 504021. זה משתלם כי זו הוצאה חד־פעמית. אבל הוצאה חד־פעמית גדולה אינה דבר סביר. משהו קצת יותר סביר: הגופן שאת טוענת שהיום "מספיק טוב רק למחשבים" יהפוך להיות מספיק טוב לעוד כמה שימושים קטנים. ואז לעוד כמה (במיוחד אם מישהו יתקן כמה נקודות לקויות בו). ואז לעוד כמה שימושים. התהליך הזה כבר עבר כמה שלבים התחלתיים (לדוגמה: יש כבר גופן שמספיק טוב כדי למכור איתו מערכת הפעלה למחשבים. חברת סאן השקיעה בתחום קצת משאבים משל עצמה עבור OpenOffice, ועוד). מימון הדרגתי כזה הוא כבר משהו סביר יותר. |
|
||||
|
||||
רכישת פונטים היא חובה עבור מעצבים. היא לא כל כך חובה עבור אנשים אחרים. זה די מקביל לרכישת תוכנות. הכי זול באמת, זה לקנות חבילה גדולה כשיש מבצעי חגים אצל פונטביט. המחירים יורדים ככל שקונים חבילה יותר גדולה. אתה גם לא צריך לבחור מראש אלא יכול להזמין במשך השנה. זו גם הוצאה מוכרת. למעצבי הבוטיק יש מחירים יותר יקרים (אבל איכות יותר טובה, הידיעה שאתה תומך ביוצר עצמאי וכיו"ב). עודד עזר הוא מעצב בוטיק. אבל הדברים האלה הם לא בשביל המשתמש הרגיל. זה למעצבים. למה מלכתחילה יצירת פונט חדש עשתה גלים? שאלה טובה. כי זה פונט טקסט רץ חדש אחרי 50 שנה לערך? כי עודד עזר הביא אותה בשיווק חינם דרך העיתונות? כי "גלריה" אוהבים להתעסק בעיצוב? כמי שעוסקת בתחום אני שמחה על כך. אבל למה ראו באייל לנכון לפרסם על כך ידיעה? |
|
||||
|
||||
סליחה שאני שואל אבל כמה פונטים כבר צריך? האם אין כבר מספיק פונטים שיכולים לשרת את רוב רובם של הצרכים והגחמות? בכלל, עד כמה ההבדלים בין פונטים קרובים כל כך משמעותיים או ניכרים? |
|
||||
|
||||
כבר יש מספיק. אבל זה די דומה לשאלה "כמה ספרים צריך". ההיצע יותר רב ממה שכל מעצב יקנה לעצמו, ולא כל מעצב קונה את הכל (למעשה, אף מעצב לא קונה את הכל. זה מיותר. יש המון פונטים דומים זה לזה, שלא לדבר על גרסאות שונים לאותו הפונט, ויש גם עניין של טעם אישי). וההיצע יכול לגדול עד אין קץ. תן דעתך, שיש הרבה פחות פונטים עבריים מלטיניים. ההבדלים משמעותיים למדי. גלוש כאן, תראה שהם די שונים זה מזה. |
|
||||
|
||||
תודה. אהבתי כמה פונטים שיש להם טעם וריח של פעם, כמו חיים הגילדה. |
|
||||
|
||||
לא צריך שום דבר משוכלל כזה, מי שמעצב פונט ספרותי מן ההגיון שיציג באתר תמונת דף מתוך ספר. מאחר שלא עשה זאת מתעורר החשד שהמוטיבציה לפונט היא עיצובית גרידא והמחקר היה מחקר עיצובי בלבד, ורהיטות הקריאה היתה במקום שני, אם בכלל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |