 |
גם לי המילה "חינוך" צורמת. ההתנסויות שלי עם המערכת היו לא חיוביות. אבל גם הכיוון ההפוך נראה לי מסוכן: לחשוב שאנחנו לא מחנכים, אלא "בונים יחסים של אמון הדדי" לשם רכישת השכלה, כשלמעשה הילד חייב להישמע לצווי המערכת. אני מעדיף שתהיה סמכות ברורה. לפחות בסמכות אפשר למרוד. ב"אמון הדדי" אי אפשר.
אני מסכים ששקלול התנדבות ועניינים כאלה זה לא במקום, אבל האמת היא שאני לא בטוח היכן בכלל עובר הגבול בין חינוך לבין השכלה. אם השכלה היא העברת אוסף עובדות מקריות מהמורה לתלמיד, היא חסרת משמעות. אבל אם השכלה היא הבניית מודל קוגניטיבי להבנת העולם אצל התלמיד, זה כבר חינוך. אם חינוך משמעו שימוש בשיטת המקל והגזר, הוא כישלון. אבל אם חינוך זה העמדת מודל של אדם משכיל והנהגת התלמידים להשגת (או חיקוי) המודל, זוהי סוג של השכלה.
אני לא יודע לפי איזה אמות מידה ראוי לחנך. אין לי תשובה לשאלה הזאת. הפתרון הטנטטיבי שלי הוא חינוך לביקורתיות. כך אפשר מצד אחד לחנך, ומצד שני לנסות למנוע היווצרות אנשים דוגמאטיים כתוצאה מהחינוך.
בנוגע לתארים אקדמיים, זה אכן התפשט יותר מדי. יש מקצועות שזה דרוש (למשל, לעודד מורים לעשות תואר שני). יש מקצועות שזה חסר טעם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש