 |
ההשפעה של סוג המוטיבציה שהביאה למעשה (או להמנעות) על הטמעתו לטווח הרחוק, נחקרה לא מעט, למשל בקרב עובדי היי-טק, שבויי מלחמה, משתתפים בטקסי חניכה, ילדים במשפחה ובוגרים בסיטואציות רגילות.
במקרים רבים, התנאי הראשון להטמעת המוטיבציה הנכונה היא לדאוג שהגמול החיצוני על מעשה יהיה לא יותר מסמלי - למשל תגמול חומרי קטן, או זכות שולית כפרס על המעשה. התנאי השני הוא שאסור שהכפיה החיצונית תהיה משמעותית, בין אם זה החשש מעונש או אילוץ אחר של המציאות, כדי שישאר אלמנט משמעותי של בחירה - היוצרת מחוייבות לא מודעת. בתנאים מסויימים, אפשר למשוך את התגמול החיצוני המובטח, מבלי לתיתו אפילו פעם אחת, בטיעונים שקריים אך משכנעים, לאחר שכבר נוצרה כוונה של המחונך לעשות את המעשה הנדרש ועדיף לאחר שהוא כבר החל בו. כאשר פעולה זו נעשית היטב, מתברר שההשתמטות ממתן הגמול דווקא מגבירה משמעותית ולטווח ארוך את המחוייבות למעשה!
כשזה לא עובד ישנן שיטות להטמעה ערכית לטווח רחוק שכן מערבות כפיה מתונה, כאשר גורמים למחונך לומר דברים מתונים מסויימים או טוב יותר - לכתוב אותם, ומשם לבנות תהליך של הקצנה, שוב עם אלמנט מרכזי של בחירה.
עכשיו צריך למצוא איך לשלב זאת בשיקלול המוצהר של הציונים...
אם כבר: דרושים עובדים רציניים לעבודה במתחמים שיוקמו אי שם, לצורך טיפול באנשים לא ערכיים. תנאים טובים למתאימים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש