בתשובה לJessica Biel, 06/01/11 21:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האפשרות השנייה נכונה. הציור הוגש ל'זוטא' ללא הערות נוספות או ייחוס ליצירות אחרות. כדי לסבר את האוזן אציין שגם בעיני עדיף היה אם מר מנדל-ווינדמילר היה מציין זאת כשהגיש את הציור, אבל לטעמי - לאחר הסתכלות בשתי היצירות - יש בציור הרבה פרשנות שהופכת אותו ליצירה מעניינת ונפרדת מהצילום. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שמר מנדל-ווינדמילר טעה לחשוב שהמקור מפורסם עד כדי כך, שאין צורך להזכיר אותו (כמו עיוותי המונה-ליזה שנדונו לעיל). יכול להיות שזו גם הסיבה שהוא התרשל מבחינה טכנית וצייר באופן לא ברור (אחד המגיבים לא זיהה את המשתנות, ואני לא זיהיתי לאן מסתכלת הדמות וראיתי חייזר במראה). השימוש בצבעים, שהוא ללא ספק מקורי של הצייר לעומת הצילום השחור-לבן, הרמוני ונעים לעין אך אינו ריאליסטי כלל. גם אתה וגם דוד קמחי טוענים שיש "משהו" בציור. האם ניתן לתאר את המשהו הזה במילים? או לפחות לרמוז עליו? אילו היה הצייר מתדפק על דלתי עם ערימה של ציורים-מקוריים-במאה-חמישים-ש"ח, הייתי אומרת יופי, הציור הזה מתאים לי לספה ואני אוהבת חייזרים. אבל באייל הקורא הציור אינו מביא לצייר כל רווח כספי כך שנדרשת משמעות נוספת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נקודות שבעטיין, בעיני, הציור 'עושה משהו' לצילום שעליו התבסס: ראשית, אני מסכים למה שצוין כאן - שהצילום, דווקא בגלל שיש בו דמות של אישה יפה ומזוהה, משדר תחושה של תצלום דוגמנות/אופנה מבוים, מלאכותי, ואילו בציור נעשו דברים רבים כדי לנטרל את האפקט הזה. כך למשל טושטשו פניה של האישה (כך שאינה מזוהה) וגם קווי המתאר של גופה (במבט ראשון לא ראיתי אפילו שמדובר באישה) - בעוד הצבעים מדגישים דווקא את התנוחה המעוותת, ה'קופיפית' של הגוף. את התחושה הזו גם מחזקת הבחירה להבליט את הצינור המופיע מתחת לדמות - הוא קיים גם בתצלום, אבל בציור הוא יוצר מעין 'זנב' לדמות, שמחזק את התחושה של דמות אנושית, לאו דווקא יפה, שפופה, כמעט 'קופית'. דבר שני שעושה הציור הוא לטשטש את המראות, כך שלא ברור שמה שאנחנו רואים הוא השתקפות - ממבט בציור עצמו אפשר לחשוב שמדובר במבט החוצה דרך חלון. אפשר להגיד הרבה על הבחירה הזו, אבל את זה אני מעדיף כרגע לפתוח לדיון ולא לפרשן. באופן כללי הציור לוקח סיטואציה 'נייטרלית' או 'נקייה' והופך אותה ליותר 'מלוכלכת' ובמובן הזה יותר אנושית, יותר פתוחה לפרשנות. זו כמובן דעתי האישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי זה מעט מאוד. הבחירה להבליט ולטשטש אלמנטים יכולה להיות מקורית, עשויה בכשרון, ומעבירה מסר, למשל בקריקטורות או בקומיקס. במקרה שלנו - שינוי הפאלט, טשטוש הפנים וקווי המתאר - זה עובר בתור הבלטה של אלמטים? נו. אולי רק במישור הטכני. יתר על כן, לא ברור לי איך טשטוש הפנים וקווי המתאר הופכים סיטואציה ניטרלית ונקייה ליותר מלוכלכת ואנושית. בעיניי זה בדיוק הפוך. מצד שני, גם ה"ציורים" של אנדי וורהל לא ממש מדברים אליי, ואני מודה שבציור הזה יש הרבה יותר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, בעיני לא מדובר דווקא על הבלטה אלא על טשטוש של האלמנטים המסחריים והמיניים בצילום. זה מתחבר בעיני לדבריה של 'היא' שכתבה בהמשך. אני גם מתחבר להקשר שנוצר לתמונות אינפרה-אדום. עם זאת, בנקודה זו נדמה לי שהוויכוח נעשה עקר. אני מאמין קטן מאוד באפשרות של 'הסבר' לגרום למישהו לשנות את דעתו על יצירה אמנותית, אפילו לגבי השאלה הנצחית של 'כן אמנות/לא אמנות', ומסתפק בכך שבציור הזה יש לדידך יותר אמנותיות מאשר אצל וורהול (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש פה ''ויכוח'', הרי אנחנו לא מנסים להגיע לאיזשהיא אמת אובייקטיבית. כל אחד מבהיר על מה מדבר אליו ומה לא. אני בהחלט יכול להבין כיצד טשטוש אלמנטים כאלו ואחרים, בחירות של פאלט וכדומה מדברות אליך במישור מסויים. אני מעדיף יצירות עם יותר מבנה ומובהקות, אם אתה מבין למה אני מתכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רונן או דוד, אבל אני יכולה לתאר מה "יש" בציור בעיני. לא הכרתי את הצילום לפני כן. בהתבוננות בציור ישר עשיתי את הקישור לציורים אימפרסיוניסטים וקוביסטים (בעיקר סזאן ומאטיס). קווי המתאר והצבעים עזרו לי לעשות את הקישור. כמובן, כשחושבים על זה, גם הצילום מתכתב עם יצירות קודמות (ג'רום?), אבל הצייר בוחר כאן להתכתב עם ההתכתבות, ובכך הוא מחדד לי את הקשר ההיסטוריה של האמנות. כשהסתכלתי על הציור ישר הזדהתי (במקרה בדיוק שטפתי את הרגליים), הצילום קודם כל הרתיע אותי. מה שהרתיע אותי היה הלבוש של נשואת הצילום, ופניה. לא משום שהיא מתבוננת ישירות, אלא משום שיש בהם שילוב של ילדותיות וחושניות מינית. הסיבה לדעתי היא הפונקציה המסחרית שאותו צילום היה אמור למלא. שחקנית טלויזיה צעירה עם תדמית נקייה ביקשה לאותת למפיקים שהיא יכולה לעשות גם תפקידים "סקסיים" (במיטב המסורת של נורמה שירר).דווקא הציור מבחינה זו פחות מגוייס. ובטשטוש הפנים יש משהו מעניין, אפילו אם לא מכירים את הצילום. האם הן מחוקות בעיני נושא או נשוא המבט? אה, הצבעים גם מזכירים תמונות חום. אני ישר חשבתי על טמפרטורות החדר, והקור שמרגישים בחדר הרחצה ביום חורפי, ועל כך שלמראות זכוכית טמפרטורות משלהן (סליחה, פשוט ראיתי שם את דמות האישה מאחור, ולא חייזר). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |