|
||||
|
||||
"ניוון" היא באמת מילה לא הכי מוצלחת. הייתי אולי צריך לכתוב "הסלולרים הפכו אותנו עצלנים עד כדי כך?". פעם זכרתי הרבה מעל 50 מספרים, והיום, בספירה מחמירה, אני זוכר רק 18 (ואולי בעצם עוד כמה בודדים, שאני לא זוכר שאני זוכר). סיבה אחת לירידה היא שאני היום בקשר יום-יומי עם פחות אנשים מכפי שהייתי פעם, אבל ללא ספק, גם לעצלות יש חלק - אני פשוט לא עושה את המאמץ המנטלי הקטן של לנסות לזכור את המספר, כי הוא כל כך זמין בטלפון הנייד שנמצא עלי כל הזמן. במחשבה נוספת, הסלולריים אשמים בירידה גם בשל עוד סיבה: פעם הייתי מחייג בפועל את המספר המלא בכל פעם שרציתי להתקשר (בין אם זכרתי אותו בע"פ ובין אם נעזרתי ברישום כלשהו), דבר שעזר לשנן אותו; עם הסלולרי, אני לרוב מקליד את המספר המלא רק פעם אחת, כשאני מזין אותו לזיכרון, ולפעמים אפילו לא מקליד אותו בכלל כי זה מספר ששמרתי אחרי שהוא חוייג אלי. |
|
||||
|
||||
מצד שני, היום אתה בטח זוכר הרבה יותר ססמאות מפעם... |
|
||||
|
||||
ההתייחסות הערכית פה בדיון ("עצלנים") מצחיקה אותי מאוד. אני יכול לחשוב על הרבה סיבות טובות יותר להתאונן על רפיסותו של הדור הצעיר, לפני שתוקפים אותו על חוסר־המוכנות שלו להשקיע את זמנו ותשומת־ליבו בשינון עשרות מספרים חסרי־משמעות-לחלוטין שכבר אין בהם תועלת. |
|
||||
|
||||
אכן, אין מה להצטער על התפוגגות מספרי הטלפון מן הזיכרון האנושי. זו מגבלה טכנולוגית, שמלווה אותנו כמאה שנה, מאז ביטול המרכזניות האנושיות. בעתיד הקרוב, ובמקצת גם היום, נחזור לניתוב קולי או על-פי שם מוקלד. שימוש בספרות חסרות משמעות כדי לתקשר עם בן דודך, יהיה מוזר כמו ניסיון לכתוב תגובות בשרת 64.34.165.209. |
|
||||
|
||||
חכה, חכה ל־IPv6. ניתוב קולי לא נשמע לי רעיון מוצלח. זה פשוט איטי. אבל לצערי אני לא רואה את מספרי הטלפון נעלמים ב־20 השנים הקרובות. המגבלה הטכנולוגית הבסיסית היא שיש טלפון עם מקשי ספרות בלבד בכל בית. המגבלה הזו עדיין איתנו. אני עדיין לא יכול לפרסם בתור כתובת לקשר קולי משהו שמקביל לכתובת הדואר האלקטרוני שלי (למרות שהטכנולוגיה לכך קיימת), בין השאר משום שאי־אפשר להקליד אותה. גם בטלפונים סלולריים רבים וגם בטלפוני IP שולחניים רבים יש להלכה את האפשרות לשלוח כתובת שכוללת אותיות1, אבל בפועל המקלדת כוללת רק ספרות, ולכן זה מה שנוח ל"חייג". גם כאן, פיתחו את האמצעי לקשר בין מספרים ל"כתובות VoIP": ENUM [Wikipedia]. הרעיון הבסיסי הוא שיש שרת שממפה מספר טלפון לכתובת IP. בדומה לכך ששרת DNS ממפה שם לכתובת IP. למעשה, יש כאן שימוש מתחכם במנגנון ה־DNS הקיים. בשביל שזה יעבוד, מרכזיות צריכות לתמוך בזה. 1 וזה יכול לגרום צרות אם מניחים שזה לא יקרה: http://downloads.asterisk.org/pub/security/AST-2010-... - עוד סוג של הזרקת קוד, למי שזה אומר לו משהו. לאחרים: עוד סוג של קשקושים שהמחשב מתייחס אליהם ברצינות. |
|
||||
|
||||
העניין הוא לא ''הדור הצעיר לא זוכר מספרי טלפון בע''פ'', זה סימפטום. התופעה היא, שהדור הצעיר לא נדרש ללמוד כלום בע''פ, כי הכל זמין במרחק נגיעה מהגוגל שבנייד, ואומנות שינון דברים רבים בעל פה עלולה להעלם מהעולם. |
|
||||
|
||||
מדוע? שינון וזכירה בעל פה הם תרגולי מוח שיכולים להיות מהנים וגם להביא תועלת בטווח הרחוק (למשל בהפחתת הסיכון לאלצהיימר). |
|
||||
|
||||
אוף, שוב לא הייתי ברור מספיק, ואולי גם "עצלנים" היא לא מילה מוצלחת. לא התכוונתי להעביר שום ביקורת ערכית ובטח שלא לתקוף את הדור הצעיר. כתבתי במפורש ש"הסלולרים הפכו אותנו עצלנים", והדגמתי על עצמי (כבר לא צעיר) איך אני זוכר היום פחות מספרים משזכרתי פעם, באשמת הסלולרי. אני זוכר מספרי טלפון - אז והיום - לא בגלל שהשקעתי זמן ותשומת-לב בשינון שלהם, אלא בגלל שחייגתי אותם מספיק פעמים עד שהם נחרתו בזיכרון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |