בתשובה לעדי סתיו, 03/01/11 0:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
או התערערות קשה במעמדה במשרד. כלומר זמן ניכר לאחר האירועים הלא נעימים, ובוודאי שלא תחת טראומה. אם זה המצב, הרי התלונות יכולות להתפרש כחלק מנסיונות שלה להתנקם בקצב או נסיונות להפעיל עליו לחצים (כדי להיות מתוגמלת כלכלית). אם היא פנתה לעורך דין ומרכז סיוע לנתקפות מין ולא המשיכה בתהליך תלונות בשנת 2000 — הרי זה כנראה משום שעורך הדין אמר לה שסיכוייה לזכות במשפט אינם גדולים. כפי שאמר לך מישהו אחר , אם היא התלוננה רק על הטרדה הרי זה דווקא מחליש את טענת האונס. לא היה לה שום מניע חזק להעלים מעורך הדין טענת אונס (שיחה כזו חסויה). הרושם שלי הוא שהיו שני אירועים לא נעימים בין קצב לבין א ממשרד התיירות שהיו לכל היותר הטרדה, יתכן שהיו סתם "מריבות אוהבים" שבדרך כלל מובילות רק לפירוד. גם בחקירה המשטרתית הראשונה בשנת 2006 (?) היא התלוננה רק על הטרדה מינית ולא על אונס. בזמן שיחה עם שלי יחימוביץ (ואולי עם אחרים) היא הבינה שני דברים: * תלונה על הטרדה לא תביא לה שום תועלת כי עבירה כזו, אם נעשתה בכלל, התיישנה. ** בזמן סמוך לאותה שיחה התברר לה שטענת אונס תתקבל ב"אהדה" על ידי הציבור ועל ידי הפרקליטות. נוכח השינוי במצב (סעיפים * ו- ** ) היא שידרגה את תלונתה לדרגת "אונס" (שכנראה לא היה). זה מצב קלסי של מה שניקרא בשפה משפטית "עדות כבושה", שנחשבת לעדות לא מהימנה עד כדי חוסר קבילות במשפט (מאחר וזו עדות מניפולטיבית). יתכן שנישמע טענה מסוג זה בעירעור בבית המשפט העליון (או ששוב יעלימו מהציבור פרטים מהותיים מתהליך המשפט). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין איך טענת ה''היא ממציאה כדי להתנקם'' מופיעה בהקשרים לתלונות בעבירות מין ובמידה הרבה הרבה הרבה יותר פחותה (אני נזהרת מלהגיד ''אם בכלל'') בכל עבירה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שטענת "הסתירות בעדות המתלונן לא מוכיחות שגרסתו לא נכונה" וטענת "הטראומה גורמת לסיפור חלקי של המקרה\תלונה מאוחרת\הסתרת פרטים\גרסאות לא לגמרי עקביות" נוטות לא להופיע בעבירות אחרות. הנחת היסוד הכמעט-מוסכמת היא שעבירות מין הן עולם אחר מעבירות 'סתם', מסתבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה.1 רק שאי אפשר לאכול את העוגה ולהמשיך לרקוד בשתי חתונות - או שמקבלים את ההנחה שעבירות מין שונות במהות שלהן מעבירות רכוש ואלימות (ואז לא צריך להתפלא שהקורבנות נוהגות בדרך שאינה בהכרח "רציונלית"2) או שהן עבירה קונבנציונלית לכל דבר, ואז אין סיבה להניח שהקורבן בודה את התלונה מליבה. הרושם שלי הוא שלהרבה אנשים קל יותר, רגשית, להניח שמדובר בתלונות "סתם". אם אתה גבר, ומישהי מתלוננת על דבר שנראה לך פעוט, יכול להיות שגם אתה חטאת בו ואז מה זה אומר עלייך? ואם את אישה, ומישהי מתלוננת על דבר מה שגם את חווית, יכול להיות שבעצם החיים שלך לא כאלה דבש ושוקולדה? יכול להיות שזה מזכיר לך משהו שהעדפת להחליק כ"עניין פעוט ותו לא, אי הבנה קטנטונת שפירשת לא נכון מפאת רגישות מופרזת". 1 אם כי הפערים עצומים - בפועל יש הרבה קורבנות עבירה שלא מעידות עדות מלאה ושלמה כבר בפעם הראשונה, ואין הרבה תלונות שמתגלות כתלונות שווא, ובטח לא כתלונות שמטרתן "לנקום". הגשת תלונה במשטרה היא לא עניין קל רגשית, ויש דרכים פשוטות ונוחות יותר לנקום בבן זונה ששבר לך את הלב. 2 לדעתי גם התנהגות כזו אינה בלתי-הגיונית ובהחלט ניתן להסביר אותה בצורה רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא, הטענה הזו נפוצה גם ביחס לתלונות על אלימות ביתית. כמובן, גם כאן ה''ממציאות'' הן נשים. נו טוב, ידוע הרי שדעתן קלה ויש להן דמיון מזרחי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שזה קשור לכך שרוב המתלוננות הן נשים. ונצ''מ ד''ר פיני יחזקאלי, במחקר שכתב בנושא, טען שאכן יש אחוז תלונות שוא גבוה בתלונות על אלימות ביתית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |