בתשובה לוילסון המוזר, 01/01/11 15:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני טוען שבפני בית המשפט לא הוצגה האמת העובדתית, לא מצד א (התובעים) ולא מצד ב (הנאשם). לכל צד הייתה סיבה טובה להעלים עובדות לא נעימות לגביו. לעומת זאת אתה חוזר וטוען שבבית המשפט קרה "כך וכך", לכן בית המשפט ירד לחקר האמת העובדתית. אלא מה ? אני לא מדבר כלל על מה שקרה בבית המשפט בתור הוכחה לאמת העובדתית, בבית המשפט נידונה רק ה"אמת המשפטית" (אמת משפטית = אמת למחצה לפי עובדות חלקיות שהוצגו בבית המשפט על ידי שני הצדדים). לגבי האמת העובדתית. יש מספיק פירסומים בעתונות ובגילויים מזוהים באינטרנט כדי לדעת בבטחון שמצב העניינים היה כזה: משה קצב היה ידוע בכל משרותיו בתור בוס שמנהל יחסים עם עובדות שלו או עם נשים שהיה להן מיפגש מקצועי איתו, כל העובדים שלו ידעו זאת. יש ידיעות על כך שלעיתים ניהל מיפגש אינטימי _בתוך המשרד_ ואז נאסר על עובדים להכנס לחדרו. חלק מהעובדות נעתרו לו והן זכו לקידום בעבודה מעבר לכישוריהן, א ממשרד התיירות הייתה אחת העובדות האילו. חלק מהעובדות שסר חינן בעיני קצב הוזזו הצידה בתום מערכת היחסים ומעמדן במשרד ירד, ברור שהן ניפגעו מכך הן כספית והן רגשית, הן הרגישו שהן נוצלו על ידי הבוס וחלקן שמר לו טינה. שמירת טינה לא הייתה במקומה, הן לא היו רק מנוצלות אלא היו גם מנצלות (דהיינו שכבו עם הבוס מרצון כדי לקדם את עצמן). קצב ידע שחלק מהעובדות שהרגישו פגועות עלולות יום אחד להתלונן נגדו, לכן ניסה ליצור תמונת מצב כוזבת כגון "מכתבי ידידות" מצידן. מה קרה כאשר הפרשה פרצה לעתונות (ב- 2006 נידמה לי) ? קצב ניסה להסתיר בכל כוחו שהיה בוס ששכב עם עובדות שלו, נשים ששכבו איתו התביישו לגלות שהן שכבו איתו מרצון, בכלל זה א התביישה (כנראה) מבעלה וילדיה לכן הציגה את מערכת היחסים שלה בתור "אונס". העובדה שגירסת האונס שלה מפוקפקת מתגלית מכך שבחקירות היא הציגה מספר גירסאות שונות זו מזו, שוני מהותי ללא הסבר מספק. השופטים עשו ל א הנחות גדולות כדי להציג אותה כאמינה ונתנו "תירוצים" שהצדיקו את השוני המהותי בגירסאות שהציגה. לדעתי (ולדעת כמה עורכי דין בכירים, כולל עורכי דין בשרות המשפטי, כולל היועץ המשפטי, כולל עורכי דין התובעים בתיק) — חוסר האמינות של א הוא ברמה מספיקה כדי לזכות את קצב מאשמת אונס מחמת הספק. זו הסיבה להסכם הטיעון שהם הציעו. למה לא תקרא את הלינק שנתתי בעניין התביעות בבג"ץ לבטל את הסכם הטיעון ? הדברים כתובים שם בפירוש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אני טוען שבפני בית המשפט לא הוצגה האמת העובדתית, לא מצד א (התובעים) ולא מצד ב (הנאשם). לכל צד הייתה סיבה טובה להעלים עובדות לא נעימות לגביו." אז אתה טוען. לא סיפקת, בעיני, הוכחות מספקות לטענה הזאת. "לגבי האמת העובדתית. יש מספיק פירסומים בעתונות ובגילויים מזוהים באינטרנט כדי לדעת בבטחון שמצב העניינים היה כזה:" אני חושב שאלו שטויות גמורות. אבל זכותך להאמין בהן אם אתה בוחר בכך. בדיוק כמו שזכותך להאמין שהאמת לגבי יגאל עמיר מעולם לא נחשפה. שהאמת לגבי בני סלע לא נחשפה. ובעצם האמת מעולם לא נחשפה במהלך אף משפט שהוא. הרי זאת האמת המשפטית הזדונית שנחשפת תמיד ולא האמת העובדתית. למעשה אתה פוסל באופן גורף את השיטה המשפטית. "לדעתי (ולדעת כמה עורכי דין בכירים, כולל עורכי דין בשרות המשפטי, כולל היועץ המשפטי, כולל עורכי דין התובעים בתיק) — חוסר האמינות של א הוא ברמה מספיקה כדי לזכות את קצב מאשמת אונס מחמת הספק. זו הסיבה להסכם הטיעון שהם הציעו." ולדעתי, ולדעת כמה עורכי דין בכירים, כולל עורכי דין בשירות המשפטי, כולל היועץ המשפטי (שהגיש בסופו של דבר כתב אישום חריף), כולל עורכי דין התובעים בדין, וכולל שלושה שופטים, חוסר האמינות של א' הוא לא ברמה מספיקה כדי לזכות את קצב מאשמת אונס. אם תקרא טוב את מה שכתבת, תראה שטענתך נלעגת אפילו יותר ממה שנראה מלכתחילה. מצד אחד אתה טוען שהאמת המשפטית היא תפלה ולא נכונה. ומצד שני נאחז בכל כוחך בחוות דעת משפטית שהוצגה במהלך עסקת הטיעון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |