|
||||
|
||||
מי מוכן להסביר שני דברים למישהו שלא עקב אחר הפרשה בקביעות? 1. מה הקטע עם א'? מצד אחד זהותה מוסתרת, מצד שני היא עורכת מסיבת עיתונאים. אם לא ניתן להראות אותה (האם אני טועה? האם יש איזשהו וידאו שבו רואים או שומעים אותה?) אז למה מסיבת עיתונאים? באותה מידה היא יכלה לכתוב נאום במחשב ולשלוח לכתבים באי-מייל. האם ברדיו השמיעו את מסיבת העיתונאים? האם אין סכנה שאחד או יותר ממאות העיתונאים שנכחו במסיבה יספר לבן-הדוד שלו מי זאת א', ותוך שבוע כל המדינה תדע? 2. מדוע תביעתה של א' הראשונה הושמטה? האם זו ההתיישנות? איך זה שיש התיישנות על אונס? על אילו עבירות יש התיישנות ועל אילו לא? מה בכלל ההגיון במושג ההתיישנות? |
|
||||
|
||||
א' היא עובדת לשעבר בבית הנשיא, ועל כן לא ניתן לחשוף את זהותה. |
|
||||
|
||||
אין לי גישה כרגע לחוק בתי המשפט, אבל נדמה לי שהאיסור על חשיפת זהותה של א' נובע מכך שהיא קורבן עבירת מין, ולא מכך שעבדה בבית הנשיא. עובדות בבית הנשיא אינן טייסות צבאיות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה מתבלבל בין שתי ה-א'. לא ידוע לי על מסיבת עתונאים שערכה א' ממשרד התיירות, זו שקצב הורשע אתמול באונס שלה, אבל א' מבית הנשיא, שבגללה פרצה כל הפרשה, אכן ערכה בזמנו מסיבת עיתונים בה מסרה בשידור חי את גירסתה לארועים, כשהפנים שלה מפוקסלים. אם אני זוכר נכון, זה היה אחרי שהתברר שעסקת הטיעון שעמדה אז להיחתם לא תכלול את המקרה שלה. לשאלתך - זה מאד פשוט לגלות איך קוראים לה, ואם תשקיע כמה דקות בגוגל, תדע גם אתה. אחת הפעמים הבודדות בשנים האחרונות שראיתי טלוויזיה היתה מסיבת העיתונאים הזו, ואני מתפלא שעד היום לא שמעתי התייחסות למעידה משעשעת שקרתה בה: אותה א' אמרה בשלב כלשהו משהו נוסח "ואמרתי לעצמי, 'אלונה, את חייבת לעשות משהו' אופס!... ואמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות משהו" (לא קוראים לה אלונה, אבל נניח לרגע שכן). בעידן האינטרנט, צווי איסור הפרסום אכן נעשים מטומטמים יותר ויותר. כל אחד יכול לגלות בקלות מי זו א' מבית הנשיא (כולל תמונות לא מפוקסלות), מי זו ה' מפרשת רמון (כנ"ל), מי זה הדולה שהתגלה כעבריין מין, מי זה א"א מפרשת הולילנד, מיהי העיתונאית שנעצרה בגין פרשייה ביטחונית, ועוד ועוד. |
|
||||
|
||||
אני חושב שצווי איסור הפרסום אינם כה מטומטמים. אם אפגוש את א' בנסיבות חברתיות או סתם אראה אותה ברחוב, לא אדע מי היא. נכון שאם אתעניין בה יותר (אגגל אותה, בקיצור) אוכל למצוא את הקשר שלה לפרשה. אבל אם לא, נוכל לנהל שיחה נורמאלית בלי שהיא תישא עליה את המטען של הפרשה. זה גם עניין בעל ערך. |
|
||||
|
||||
אכן. אני מנחש ש-95% מאזרחי המדינה לא יזהו אותה ברחוב בשל צו איסור הפרסום. זה בעצם ערכו של הצו - לא מדובר כאן בסוד ביחס לאוייב ספציפי, אלא האפשרות של מתלוננות להסתובב ברחוב מבלי שיזוהו מיידית על כל צעד ושעל. כך גם הצו בעניין ענת קם היה מסיבות שונות מן הטפשות שיוחסה לו מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
מה היו הסיבות במקרה של קם? |
|
||||
|
||||
עד כמה שהבנתי, הסיבה לצו איסור הפירסום היתה העובדה שאורי בלאו המשיך להחזיק חומר חסוי רב, כאשר הוא שוהה מחוץ לגבולות הארץ. החשש היה שפתיחת פרשת קם לדיון בישראל תביא לחשיפת עובדה זו, מה שיהפוך את בלאו והחומר שבידיו ליעדם של גורמים עוינים. כלומר, הסיבה לאיסור הפרסום לא היתה החשש מכך שאזרחי הארץ או אויביה ידעו על ענת קם – היה ברור שמי שזה באמת חשוב לו, כבר יודע, אלא מחשיפת קיומו של חומר סודי נוסף, שרמת ההגנה עליו לא ברורה, כתוצאה מדיון ציבורי חופשי ועיתונות החוקרת בנושא. לאחר שהוברר סופית שלא עומד לחול שיפור בעניין זה בעתיד הקרוב ובלאו מסרב לחזור, גבר השיקול של חופש העיתונות והצו הוסר. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, לא חשבתי על ההיבט הזה, שרלוונטי לחלק גדול מהמקרים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |