 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי לא מדובר בנוכל אחד, גם בגלל שלא ברור מה המצב המשפטי, וגם בגלל שהיו מעורבים בזה בנקים גדולים שהיו לקוחות של הקרן גם מצד בניית המכשירים, גם מצד קניית ההשקעות, וגם בגל שהם קנו את אותם מכשירים פיננסיים אותם הם ביקשו ליצור ושלא היתה להם יכלות לאמוד את ערכם ורמת הסיכונים שלהם. אבל ראה, גם עכשיו, לאחר המפולת הגדולה, עילית הבנקים ממשיכה לשלוט בסחר בהשקעות אקזוטיות באמצעות וועדות סודיות ואקסלוסיביות. הממשלה ניסתה להכניס בשוק הזה שהיקפו נמדד בטריליונים דולרים, ע"י כינון מסלקות. אולם בנקים גדולים כמו ג'יי.פי.מורגן-צ'ייס (שיש לי סנטימנטים אליו), מורגן סטנלי וגולדמן סאקס השתלטו על מסלקה אחת, ומונעים כניסה מגופים אחרים, כמו בנק אוף ניו יורק-מלון (מנהל למעלה מ- $23 טריליון), וגם שומרים על זהות חברי הוועדה בסוד. כך הם שולטים במחירי העסקאות, בעמלות השונות, ומגינים עליהם כי הן נשארות חבויות, וגם מונעים תחרות ובקרה חיצונית. מכיוון שקרנות פנסיה, מדינות, עיריות, חברות תעופה ומזון, וגם משקיעים קטנים ובעלי עסקים זעירים (יש דוגמה במאמר) וצרכנים (למשל של סולר לחימום) חשופים ומשתמשים בנגזרות פיננסיות, הרי שהשוק האמריקאי בכללו משלם מחיר יקר שאותו משלשלים הבנקים הנ"ל לכיסם. יו"ר ה CFTC, הרגולטור של מרבית הדריבטיבים אומר שהדרך בה פועל השוק כיום מוסיפה למחיר הגבוה אותם משלמים כל האמריקאים וצריך להגביר את הפיקוח על הבנקים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני די בטוח שאין בנק שמנהל 23 טריליון דולר. 2. לא ברור לי איך גופים (עיריות וכד') שלא משחקים במשחק הזה (כתיבה וסחר בכלים ספוקלטיביים ועמומים) ניזוקים ממעשי הבנקים. מישהו כופה עליהם לקנות ביטוח דווקא בצורת כלי כזה או אחר שהופק במסלקה הזו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. המספר לקוח מהכתבה. 2. הכתבה מסבירה, אם כי בחטף, את החשיפה לכלים שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי את המספרים. בכתבה נטען ש"it provides administrative services on more than $23 trillion of institutional money". הבנק היום שווה 37 מיליארד דולר (בערך חצי מגולדמן זאקס), לבנק יש נכסים בשווי של כ212 מיליארד דולר, מנהל נכסי לקוחות בכ1.4 טריליון דולר וכ24 טריליון דולר ב"assets under custody and administration". כלומר המספר האדיר הזה (כמעט כפול מהתל"ג האמריקאי) מייצג גם הרבה נכסים שהבנק מנהל אך לא מחזיק, מחזיק אך לא מנהל וכד'. צריך גם לזכור שחלק ניכר מזה הוא חוב שמתקזז כנגד זכות (במקרה הזה חוב של 11 טריליון דולר), למשל אם אני חייב לך טריליון דולר ולהפך, אפשר להציג את זה כמאזן של ארבעה טריליון דולר או ככלום. מהמעט שהבנתי מריפרוף מהיר, הטענה היא למעשה של מונופול וחוסר ידע. הפתרון הוא כמובן להוציא הכל החוצה, כי הבנקים עדיין משרתים צורך חשוב, אבל זה אולי מתומחר גבוה מדי כי אין שקיפות בנושא. הוצאה לבורסה של כל אותם נגזרים תפתור את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרת בדיוק על מה שכתבתי שם, "מנהל למעלה מ- $23 טריליון". לא מבין על מה ההתעקשות, אבל זה לא העניין. כותב המאמר הביא את בוני-מלון כדוגמה למאמצי ההוועדה הסודית לשמור על אקסלוסיביות, וכך הם דחו את בקשות הבנק בטענה שעסקי הדריבטיבים שלו קטנים מדי ולכן מהווים סיכון גבוה לשוק בכללו, טענה שבוני-מלון דוחה כמגוחכת. לפי מה שהבנתי, הפתרון שאתה מציע לא קשור כל כך לבעיית סודיות המסלקה, שנוצרה במטרה למשטר את המסחר בנגזרות. בכלל, המאמר בא לחשוף צדדים אפלים בשוק הפיננסי, שבניגוד לתיאוריות, איננו חופשי כל כך, במיוחד באספקטים שיש להם השפעה רבה על הכלכלה ורווחת האזרח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |