 |
תגובתי היתה קצת חסרת סבלנות והרבה מתלהמת, אבל היא מבטאת את השורה המסכמת של עמדתי: כאשר אני משערך מהו האפקט הכולל של "הבצלם וגדעון לוי והדודות במחסומים" אני מגיע לתוצאה הבאה - כל הדברים האלו מאפשרים לחלק מסויים בחברה הישראלית, המוטרד מדברים כאלו, לומר לעצמו שבעצם המצב לא כל כך גרוע ואנו לפחות פטורים מן התופעות הנוראות ביותר הנילוות לכל שלטון כיבוש כמו מרכבה אחרי הסוסים. אנשים טובים ורבים אומרים לעצמם שלפחות יש עדיין בשטחים הכבושים שלטון חוק כלשהו השומר איכשהו גם על זכויותיהם הבסיסיות של האזרחים הנכבשים, ושלטון חוק כלשהו ולו יהא זה חוק הכיבוש עדיף על פני העדר חוק בכלל. המצב לדעתי אינו כזה. השטחים המוחזקים הם שטח הפקר שבו לא שולט שום חוק מלבד חוק הקלאצ'ניקוב. אין שם ולא יתכן שם שום שלטון חוק מפני שאיש שם אינו מעוניין בחוק הזה. צה"ל ויתר כוחות הביטחון של ישראל אינם קיימים כדי להגן על שלומם של מקומיים פלשתינאים מפני אזרחים ישראליים ושום נסיון להפעילם בכגון זה לא יעלה יפה לאורך זמן. להבנתי פעילות בצלם וכדומה, יותר מעכבים מאשר מקדמים את ההתפכחות של רבים בחברה הישראלית מאשליית הכיבוש הנאור. במקום להעמיד פנים, כאילו כל מיני הטרדות והתעללויות שעוברים הפלשתינאים במחסומים הם הפרות של איזשהו חוק או אתיקה הומאניסטית אוניברסלית, מוטב שאנשים יפנו את תשומת ליבם לתחום הפוליטי ויתמכו בגורמים פוליטיים המקדמים חלוקה והתנתקות ולא ירתמו עצמם לעגלתם של אנשים שלעולם אינך יכול להבחין אצלם בין חמלה ואמפטיה אנושית לבין יצר התבלטות ורדיפת כותרות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש