בתשובה לג'וד, 08/12/10 12:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראי ציטוט בתגובה 557587 . תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בפסקה שציטטת 'יופי' ו'אסתטיקה' משמשים לחלופין זה במקום זה. אני בוחרת ב'יופי'. אין שום דבר לא אסתטי בפסל ''המשפחה'', הוא פשוט מכוער רצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה בדיוק הענין. כשאת מתעקשת להגדיר אמנות על סמך 'יופי' בלבד את פוסלת חלקים שלמים ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה אותך, ארז. אילו היית מחליפה את המילה יופי במילה אסתטיקה היית מסכים איתי שזהו תנאי מקדים ליצירת אמנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי ואסתטיקה הם שני דברים שונים כפי שהראיתי בתגובה 557575 . בכל אופן ההגדרה שאת נותנת או מנסה לתת לאמנות מעקרת את מהותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. נדמה לי שאתה מערבב בין אובייקט יפה, לבין ציור יפה של אובייקט. בכל מקרה כבר היינו בנקודה הזאת אז אין טעם להמשיך. אני אומרת חד משמעית שיופי - מה שהוא לא יהיה - הוא תנאי מקדים ליצירת אמנות מכל סוג. בהגדרה. הפסל של אילנה גור איננו אמנות אלא קשקוש כי הוא נטול יופי. לא מושקע בו כשרון ולא מושקע בו מאמץ. הוא סר טעם. הדמויות נראות כמו שנוצקו על גבי בובות של חלון ראווה, ואני כמעט בטוחה שאכן כך הדבר. כדי להוסיף נופך אמנותי היא זרקה עליהם סמרטוטים, כולל שמלת מיני גזורה לקרעים על אמא אדמה שעומדת בפוזה של דוגמנית, ולתפארת האמנות שפכה על הכל איזה חומר מאכל, יענו מדובר בברונזה איכותית ועתיקה. עברתי ליד הפסל הזה פעמים רבות ובכל פעם הוא כיער לי מחדש את הרשתית, אבל לא היה לי מושג מי הפָּסל. הנחתי שזה איזה טירון, משהו שקנו בזול, זה נראה כמו יצירה מחוג האמנות במתנ"ס. רק עכשיו גיליתי שזה פסל של אילנה גור המפורסמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם היצירה הזאת נעשתה בכוונה ברישול ובצורה "מכוערת"? זאת האסתטיקה והאמנותיות שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלף, זה לא. מדובר בפסל שמתיימר להיות יפה, עדין, ''אמנותי''. לכן הוא עוד יותר מכוער, יותר מכוער אפילו מהפסל היומרני לא פחות של תומרקין. בית, גם לא. בשביל משהו מכוער לא צריך ''להתכוון'', יש אינסוף כפול אינסוף דרכים לעשות דברים מרושלים ומכוערים באקראי ובאפס זמן. ראה הדוגמאות האחרות שהבאתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שהפסל מתיימר להיות יפה ועדין? איך זה שיש כל כך הרבה דוגמאות "מכוערות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך סובלנות אינסופית כלפי אמנות פלסטית. מעניין אם אתה מגלה את אותה סובלנות כלפי ספרות. מעניין אם אתה קורא כל קשקוש שנופל לידיך ואומר לעצמך: כמה אמנותי! הסופר רצה לכתוב ספר משעמם! ומה עם מוסיקה? אני יכולה להוציא את האורגן מהארון, לנשוב ממנו את אבק השנים, ולחבר בתוך 10 דקות יצירה קורעת עור התוף ומהפכת קרביים. יהיה חלק זייפני איטי, יהיה חלק צורמני סוער, ובאמצע בשביל התחכום, יהיה רמז ל"שלושה חתולים" של ארגוב. שם היצירה: "קונץ הבריון". אתה מסכים שזו אמנות? יותר חשוב, קונה תדיסק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים קונים מוזיקת רוק. לא ברור לי עד כמה אפשר להתייחס אליה כזייפנית, אבל בהחלט צורמנית וסוערת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוק התחיל כמוזיקה מסחרית אבל הגיע לשיאים אמנותיים במקרים מסוימים (למרות שנשאר מוזיקה מסחרית). זאת בניגוד לג'אז שגם התחיל כמוזיקה מסחרית אבל הפך להיות אמנותי לא פחות ממוזיקה קלאסית (ולטעמי גם טוב יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרושם שלי הוא שהג'אז הוא כבר ''מוזיקה קלאסית'' - הרבה מהחלק הממוסחר הפשוט נעלם ועיקר הקהל הוא ''מביני עניין''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרות ובקולנוע אני מחפש את העלילה ולכן לא מתענין ביצירות אמנותיות יותר. באמנות פלסטית ובמוזיקה (מזן מסוים - ג'אז) אני מחפש את האמנותיות ולכן נהנה יותר מיצירה "מכוערת" ו"מקושקשת" כביכול אבל כזו שרואים שמרכיביה מתגבשים לשלמות כוללת (ולכן לא יכולה להיות יצירה ספונטנית כמו קישקוש של ילד) או יצירת ג'אז השוברת את המלודיה ע"י אילתורים ומחברת בין צורות נגינה לא קשורות לכאורה. זה הרבה יותר מעניין מציורים של עד המאה ה19 וממוזיקה קלאסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פשוט נהנה להגיד שאתה אוהב אומנות מכוערת, סוג של גנדרנות שכזאת. "יצירה שרואים את מרכיביה מתגבשים לשלמות כוללת (ולכן לא יכולה להיות יצירה ספונטנית כמו קשקוש של ילד)", היא צורה של הגדרת המושג "יפה" (מוכשר, מושקע, מאורגן, מבורר, עשיר, בטעם, בהרמוניה, וכל המילים האחרות מההגדרה של אבן שושן). הצרה היא שגם כשאתה לא רואה את המרכיבים מתגבשים וגו' אתה מייחס את זה לאיזה תחכום אמנותי שנסתר מעיניך או אוזניך, וליתר בטחון משבח את "המשפחה" של אילנה גור. תעבוד על זה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת לא יתכן שארז חושב שאמנות שאת חושבת שהיא מכוערת היא בעצם יפה? או ליתר דיוק אסתטית? לדעתי הציור הזה שהבאת קודם דווקא יפה מאוד. את לוקחת את הטעם האישי שלך ומנסה להגדיר מתוכו אמנות. זה בסדר, אבל בבקשה אל תזלזלי באנשים שמנסים להגיע להגדרה כוללת יותר גם אם את לא מסכימה איתם (וגם אני בגדול לא מסכים עם כל מה שארז כותב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת זלזול במקום שהוא לא קיים, לא מצד ארז ולא מצדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. חשבתי שהמשפט ''אתה פשוט נהנה להגיד שאתה אוהב אומנות מכוערת, סוג של גנדרנות שכזאת'' קצת מזלזל באינטליגנציה של ארז. כאילו הוא מחזיק בדעה שלו רק בשביל הרושם. אם לא זאת הייתה הכוונה אני מתנצל שהאשמתי אותך בזלזול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא אוהבת את הפסל של אילנה גור, ותמיד תהיתי מאיזה אסון נמלטה המשפחה הזו. הפגזה? רעידת אדמה? סופות אבק? אלא שתמיד האשה נראתה לי מיופייפת מדי. היינו, אסון אסון, אבל היא לא שכחה לעשות את שיערה בסגנון שנות ה-60, ולאפר את ריסיה יפה. עכשיו אני מבינה למה. הן באמת נראות בובות חלון ראוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, יופי שבאת! אולי קלקלתי לך טיפה תמונת ילדות... מצטערת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |