|
||||
|
||||
אם אכן האקלים משתנה ומתחמם, גם הרכב הצמחיה צריך להשתנות. בנגב אין יערות. האם כדאי לנטוע יערות בנגב, להשקות אותם ולהגן עליהם מפני שריפות? כנראה שלא. נניח שתנאי האקלים בגליל יהיו דומים לתנאי האקלים בנגב. אם כך מדוע שיהיו יערות בגליל אם האקלים יתחמם? |
|
||||
|
||||
אם תיקח מפות של הנגב מלפני 30 20 ו10 שנים אתה תראה את פעילותה (הברוכה?) של הקק"ל שגורמת לאזורים שקודם לכן היו מדבריים להפוך לחורשות. מצד שני נדמה לי שדווקא בנגב לא פורצות שריפות גדולות בחורשות. |
|
||||
|
||||
אולי החורשות קטנות מדי, או שמעשני הנרגילות מתרחקים מהן משום מה. מה ההסבר שלך? |
|
||||
|
||||
גם בשטחים פתוחים יש שרפות. |
|
||||
|
||||
כן, אבל שטחים פתוחים נשארים פתוחים גם אחרי השריפה... |
|
||||
|
||||
מתוך הכתבה: "האורן רגיש יותר ואינו מתחדש לאחר שרפה, אבל האש פותחת את האצטרובלים, מפזרת את הזרעים וגורמת לנביטה רבה בשנה שלאחר השרפה." למעשה, שריפות עוזרת לאורנים להשתלט על שטחים, במקום עצים שזרעיהם עמידים פחות לאש, כדוגמת האלון. בשלב זה אני עוד נזהר מלקבוע כי גורמים בקהילת האורנים הם שהציתו את האש, אך לא מן הנמנע שהאבולוציה האורנית העניקה עדיפות לאלו המסוגלים להיאחז בכל גיץ לשם ביצוע "תמות נפשי עם אלונים", כאשר לגנום של המתאבד מובטחים חיי נצח, הכוללים עתה גם את האדמה והמינרלים של שכניו המנוחים. מעניין מה יקרה ביער מעורב של שיטות מכחילות ואורנים לאחר כמה דורות. האם הם ילמדו לחיות ביחד לאחר כמה שריפות? או לפחות יתלכדו כדי להכות באויב המשותף - האלון? |
|
||||
|
||||
יכול להיות באמת שהרכב הצמחיה ישתנה; בכל מקרה, אף אחד לא מציע להשקות את היערות. אני חושב שעדיין יש מספיק גשם כדי שיתחדש שם יער או חורש כלשהו, ואף צפוף, ולו גם בהרכב צמחים אחר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |