|
||||
|
||||
אני מסכים, כפי שכתבתי, שלכל אדם יש עניין לא להיות נתון לבקרה הדוקה שעלולה לתפוס אותו בקלקלתו. השאלה היא שאלת הלגיטימיות של ההתנגדות למעקב. ברור שהייתי ככל אדם מרגיש מאויים, כפי שתלמיד בבית ספר יכול לחוש מאויים כאשר המורה בודקת אם הכין שיעורי בית. אם המעסיק דורש לצלם את העובד, נניח בשירותים, או לפגוע בפרטיותו ע"י חקירה לא רלוונטית של חייו האישיים - המעקב כנראה לא לגיטימי. אבל אם המעסיק מעוניין במעקב שיסייע בהערכת כישוריו של העובד - המעקב לגיטימי וההתנגדות של העובד מובנת, אבל לא לגיטימית. כל הדיון הזה כפוף כמובן להנחה שהמעקב ההדוק והמלחיץ אכן מועיל לארגון בחישוב כולל למרות החסרונות שלו בתחום יחסי האנוש. יתכן שמערכת המשפט לא יעילה, או שהוודעות השיפוטית נמוכה, או שהחוקים מעורפלים. לכן, הסיכון שבתביעה משפטית גדול תמיד, גם במקרה שאין רשלנות ממשית. אבל אם מערכת המשפט יעילה ואמינה, מדוע לא לאפשר תביעות נזיקין? אני לא מבין את הטיעון. מדוע לא לאפשר לאירגונים שונים כמו קופות חולים, או אירגונים של חולים לדרג רופאים ומחלקות רפואיות על סמך תעוד מדוייק של ביצועיהם? |
|
||||
|
||||
השופטים באופן כללי מסרבים להקלטות וצילומים באולמות בית המשפט, על אחת כמה וכמה בדיונים בלשכות. ובקשר לוודאות השיפוטית - עורכי דין טוענים שהיא אכן נמוכה. מצד שני, אכן ניתקלתי במקרים בהם התיעוד הרפואי לא תואם את מה שקרה בפועל, למרות שעל הטופס כתוב שזה כמו עדות שקר בבימ''ש. |
|
||||
|
||||
ישנם מקרים בהם בגלל תקנות מחייבות של משרד הבריאות/קופ"ח/מנהל התרופות (מחק את המיותר) דיווח האמת מונע מתן טיפול אופטימלי לחולה. נתקלתי במקרים כאלו, וכמובן שלא היו לי כל טענות אל הרופאים שמילאו את הטפסים. זה לא אומר שקיימים מקרים של אי דיווח מסיבות לא ראויות, אם כי בכך טרם נתקלתי. |
|
||||
|
||||
דוגמאות שאני נתקלתי (חלק בעצמי, חלק שמעתי מאחרים) + הסבר על הבעייתיות: - רופא בחדר מיון כתב שנפגע-תאונת-דרכים אינו מתלונן על כאבים. למעשה הנ"ל התלונן במילים אם כי לא בכה ולא צעק בקול. רופא אחר נעתר לנפגע ושלח אותו לצילום רנטגן, שם הסתבר שאכן יש שבר בעמוד השדרה. - רופא במיון ציין לגבי פרט כלשהו בבדיקה הגופנית "ב.מ.פ." (בלי ממצא פתולוגי), אך למעשה לא בדק כלל את אותו פרט. החולה הועבר למחלקת אישפוז ושם הבחינו האחיות בבעיה, שהיא מסכנת חיים, וטיפלו בה. - אחיות במחלקת יולדות נמנעו מלמלא "דו"ח תקרית" על יולדת שהתעלפה. כיוון שלא מילאו "דו"ח תקרית", גם חסכו קריאה לרופא וחסכו רישום בטופס שעל המיטה. בדיעבד אותה יולדת התאוששה גם בלי טיפול. בכל הדוגמאות שהבאתי לא נגרם נזק ממשי - אם בזכות רופא/אחות אחר ואם בזכות המזל. אני לא חושבת שהמקרים האלה צריכים להגיע לבית משפט. יחד עם זאת, אפשר ללמוד מהם שהתיעוד הרפואי אינו אמין במיוחד. על זה נוסף התיעוד הממוחשב, שלפעמים מביא שטויות ממש. למשל תרופות "כרוניות" לא נמחקות מהתיעוד גם כשהמטופל הפסיק לקחת אותן. כמו כן ייתכן שחלק מהמערכות הממוחשבות לא מבדילות בין "לא נבדק" לבין "נבדק ונמצא תקין" גם אם הרופא לא התכוון לשקר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |