 |
|
 |
||
|
||||
 |
- מה השעה? - תשע ועשרה (או חמישה לעשר). מן הסתם זה שריד לאותם ימים בהם המילה "רגע" היתה נרדפת ל"דקה", כך שהתשובה היא קיצור של "תשע ועשרה רגעים" (או "חמישה רגעים ל[פני]עשר"). מעניין שצורת הביטוי הזאת מפגינה עמידות מרשימה בפני הנטיה הכללית להשתמש בצורות הנקבה של מספרים, משתי שקל ועד חמש קילו. כאשר צריך קצת יותר הברות עבור מספר הדקות התוצאה לא עקבית: הפיתוי של הפחתת הברה אחת חזק מספיק כדי שנגיד "עשר עשרים וחמש", אבל בכל זאת נשאר עם "עשרים וחמישה לשבע" (או שכבר אף אחד לא מדבר כך, אלא רק "שש שלושים וחמש"?) . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התופעה הזו די נפוצה בשפה האנגלית, הרבה לפני שהתחילו למלא את האתר בציוצים, וכבר וולטייר לעג לאנגלים שמרוויחים שעתיים ביום בגלל שהם בולעים הברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין על מה וולטייר מדבר: http://www.youtube.com/watch?v=dABo_DCIdpM . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן שלי הזכיר לי את המערבון ההונגרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם המעלית לא מבינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצוין. הזכיר לי את תגובה 58696. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 58696 מזכירה לי את הסידרה טוטי פרוטי. מסופר שם על להקת רוק מזדקנת סקוטית מגלזגו שממשמיכה לנגן בשנות ה 1980 מוזיקה של צ'אק ברי. לדעתי לא הבנתי לפחות 80% מהדיבורים, אבל המשכתי לצפות בששת הפרקים רק בזכות שני שחקנים צעירים, רובי קולטריין ו-אמה תומפסון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה בדעתי שלא רק ריבוי ההברות הוא ההבדל. אולי האוזן לא אוהבת סמיכות של שתי מלים שמתייחסות באותו אופן ליחידות שונות בלי לנקוב בשמן (שעה ודקה במקרה שלנו), והמעבר לצורת זכר עבור הדקות נועד להקל על הבעיה. ב"תשע שלושים וחמש" ה"שלושים" מפריד בין ה"תשע" ל"חמש", בעוד ב"עשרים וחמישה לעשר" ה"חמישה" וה"עשר" צמודים. לא עולים בדעתי מקרים נוספים בהם לא נוקבים במפורש באף אחת מהיחידות, כאשר באותו משפט מערבים יחידות שונות, אבל אם בתשובה לשאלה "איזה רוחב יש לפרוזדור" מישהו עונה "שניים וחמישה" (2.05 מ'), השיבוש המקובל יהיה "שתיים וחמישה" ולא "שתיים וחמש". (אבל אולי סנטימטרים עמידים בכלל כלפי הנטיה לנקב מספרים. השוו "עשר קילו" ל"עשרה סנטימטר"). אלה היו ששים שניות, לא, זה היה רגע אחד, של בין הזמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אותו דבר, אבל הזכיר לי את האנומליה של ''שנות טובות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וביצות הפתעות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביצות הפתעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. באסה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |