בתשובה לדב אנשלוביץ, 16/11/10 14:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר הבעתי את החשש שלי שיתכן שנקמנות מניעה את המערכת והבידוד הוא עונש, ואפילו אם שיקולי השופטים נקיים בכל פעם שהאריכו את הבידוד, הרי שבציבור הבידוד נתפס כחלק מהעונש. אבל השאלה שלי אליך היא מדוע אתה כל כך מתרעם? הרי אתה לא מתכוון להצטרף לאגודה לזכויות האזרח. זה רק יגאל עמיר שאתה מרגיש שמופלה לרעה, נכון? כי אם ההתנגדות שלך לעונש הבידוד האכזרי היא עקרונית, אז היית יכול באותה מידה להגן על זכותו של מרדכי ואנונו לרצות את עונשו ללא בידוד. ואנונו בילה 11 שנה בבידוד מוחלט, שוחרר לאחר 18 שנה בלי שקיצרו לו יום, ושוחרר בתנאים מגבילים על פי תקנות שעת חרום (!) עקב היותו סכנה לבטחון המדינה. שלוש שנים לאחר ששוחרר נשפט על הפרת הצו של אלוף פיקוד המרכז (אתה קולט?). עורך הדין שלו אמר "...היום הוכח שבישראל של שנת 2007, הורשע אדם על שדיבר עם אנשים אחרים. לא על התוכן הוא הורשע, אלא על שדיבר. זו מציאות שאינה מתאימה למדינה דמוקרטית". בכלל אני מוצא דמיון גדול בין יגאל עמיר לואנונו: שניהם פעלו ממניעים אידאולוגיים, והמשיכו להאמין בצדקת דרכם לאורך תקופת מאסרם, שניהם הצליחו להכניס את המערכת להיסטריה, וכך להעלות על עצמם את חמתה של המערכת, הוכנסו לבידוד ספק כעונש (אצל ואנונו זה אפילו יותר ברור), והעובדה היא שעבור שניהם האגודה לזכויות האזרח פעלה לשיפור תנאי המאסר, ושניהם נחשבים גיבורים בחוגים מסוימים (ואנונו אפילו היה מועמד לפרס נובל לשלום כמה שנים ברציפות). אבל אתה לא מתכוון לצאת חוצץ נגד ההגבלות הדרקוניות על ואנונו, נכון? כי אתה חושב שיגאל עמיר, גם אם ביצע פשע, הציל את המדינה במעשה שלו, וואנונו הוא בוגד, או סתם משוגע מסוכן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על ההתערבות. לדעתי, אכן נעשה עוול גדול לוענונו, אלא שהעוול היה נמנע אילו דנו אותו למיתה, כפי שהיה ראוי להיעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וענונו הוא תערובת של פושע אידיאולוגי ופושע למען בצע כסף (את המידע הסודי ביותר שהיה בידיו בתוקף תפקידו מסר תמורת כסף) ופושע למען קידום תדמיתו העצמית(לפי איך שאני מנתח את אישיותו זה המניע הכי חזק שדחף אותו למעשה הבגידה). איני בטוח שהיה מקום לשמירתו בבידוד מפאת "צער בני אדם", אבל כשאומרים לי שיש סכנה שהאיש ינצל את החופש להיפגש עם אחרים כדי להוסיף ולמסור מידע רגיש, אני יכול להאמין. כי כל מהות העבירה שאותה ביצע היא כזאת, וקיימת אצלו כל הזמן כולל הזמן שלאחר שחרורו אובססיה להמשיך במעשיו, וזה ניכר מהתנהגותו לאחר השחרור. כלומר המניע לבידוד - סכנה מדליפת מידע נשמע אמיתי והגיוני. להחליט סופית מה צריך לגבור: המניע הזה או אותו "צער בני אדם", את זאת הייתי יכול לעשות לו היה לי יותר מידע בדבר הפוטנציאל לנזק שהאיש הזה היה יכול לגרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו את הערך וענונו בויקיפדיה, ואולי יש מקום לתיקון ולהערה. כסף כנראה לא קיבל, אך ישראל טוענת שהובטח לו כסף, כלומר לפי גרסה זו המניע למעשיו היה גם כספי. בבידוד ישב 11 שנה ואחר כך הופסק הבידוד. זה זמן קצר יותר מהזמן שיושב עמיר בבידוד עד כה - 15 שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די נו, באותה מידה אפשר לטעון שהמניע למעשיו של יגאל עמיר היה הרצון להרשים את הר שפי. תן לשני האידאולוגים האלה קצת קרדיט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''די נו'' לא ישכנע אותי להאמין במה שאיני מאמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עושה ניתוח פסיכולוגי בגרוש לואנונו - ואני אומר תגזור גזרה שווה ותפעיל את השווה פרוטה הקונסנסואלי על יגאל עמיר, למה להפלות? אין כאן קשר לאמונות, רק להגינות בדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמונח הנכון הוא "אידיאליסטים", אידיאולוג הוא אדם שתפקידו הוא הפצת האידיולוגיה. דוגמא: תפקידו של אלדד במרכז לח"י היה האידיאולוג של התנועה, שאר חבריו היו אידיאליסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל את התיקון. אבל בשני המקרים המדינה חוששת שהם יפיצו את האידאולוגיה, היינו המדינה טועה לחשוב שהם אידאולוגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה שימסור מידע רגיש שעוד לא מסר? איך תמנע ממנו למסור מידע רגיש אחרי השחרור מהכלא? הרי הוא הפר 15 פעם לפחות את איסור המפגש עם זרים. זה שטויות גדולות הרבה יותר מאשר "הפצת משנתו" של יגאל עמיר. נקמנות וזהו. אם לא התקדים של ואנונו הייתי מאמין שיגאל עמיר יושב בבידוד מסיבה טובה. אבל זה לא העיקר. תענה בבקשה על לב התגובה שלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |