בתשובה לכלשהי, 13/11/10 14:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים שמורה יכול להשתנות בעצמו כתוצאה מדיאלוג עם תלמידים. אבל הבסיס לדיאלוג אינו שוויוני. השתנותו של המורה היא תוצר לוואי, בשעה שמטרתו של הדיאלוג היא לשנות את התלמיד. אי-השוויוניות הזאת היא גם הבסיס לבעיה של כבוד התלמיד שמטרידה את איציק. הבעיה, בעיניי, אינה ש"מורים רבים אינם מכבדים את התלמידים כבני אדם". הבעיה היא שבמצבים אי-שוויוניים אנחנו נוטים להעתיק דפוסים של יחסי סמכות למערכות היחסים. זאת לא בעיה שאפשר לפטור אותה בפנייה לפסיכולוגיה הפרטית של המורה, אלא תוצר לוואי של מבנה מוסדי סוציולוגי. בנוגע לפיתוח החשיבה, אני מתקשה להסכים שחשיבה אקדמית או דיאלוג ביקורתי פשוט ממשיכים ומפתחים את צורות החשיבה ה"טבעיות". ישנן צורות חשיבה אחרות: לא הרי דיאלוג תלמודי כדיאלוג האקדמי ולא דיאלוג רגשי-פסיכולוגי כזה הביקורתי. לא רק הקריטריונים ודרכי ההיסק הם שונים, אלא גם הטיעונים המותרים. למשל, אם תלמיד ידבר על הבטחה אלוהית לבעלות על הארץ או על קשר רגשי לרגבי העפר, הטענות הללו לא יחשבו כאקדמיות ויהיו מחוץ למסגרת הדיאלוג (ע"י התעלמות מהן או רדוקציה שלהן לטענות "מדעיות"). נראה לי ש"פיתוח תהליכי חשיבה" כאן הוא שם נאה לתהליך של סוציאליזציה אקדמית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאפשר להתווכח עם זה שמורים צריכים לתת לתלמידים עוד דרכי שיח. זה לא אותו דבר כמו לשנות את עמדותיהם במסגרת אותו שיח (לא שזה בהגדרה דבר רע- אבל זה שונה). זה כמו ההבדל בין ללמד ענפים שונים של מתמטיקה לבין לתקן טעות בפתרון המשוואה. האבחנה הזו לא חד משמעית, אבל לא הייתי זורק אותה לפח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבינה איך הזלזול נכנס לעניין בהכרח, גם לא כשמדובר ביחסים לא שוויוניים או ביחסי סמכות. האם מנהל חברה אמור לזלזל בעובדיו? האם ראש ממשלה אמור לזלזל בשריו? וגם אם רוצים לשנות מישהו - האם כשאתה רוצה לחנך אדם אלים להיות לא אלים, או אגואיסט להיות פחות אגואיסט - האם זה אומר בהכרח שאתה מזלזל בו? ואם מדובר בהבטחה האלוהית על הארץ, למשל, אז במסגרת מדע המדינה נראה לי שזה אמור להתקבל כטיעון גם בדיון אקדמי, על אף שבעיניי, למשל, זה קשקוש מוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני רוצה לשנות מישהו, אני טוען שכמו שהוא היום זה לא מספיק טוב. אני לא חושב שזה זלזול, אלא סוג של אי כבוד למי שהוא. הצעתי למעלה לראות את זה כ"כבוד למי שהוא יכול להיות", אבל גם זה קצת מתחכם. לפחות לי נראה שיש כאן קונפליקט מובנה בחינוך. אני חושב שהבטחה אלוהית על הארץ לא מתקבלת כטענה בדיון אקדמי. טענות לגיטימיות תהיינה מהסוג "X אנשים מאמינים בהבטחה אלוהית על הארץ", "הקשר בין אמונה בהבטחה אלוהית לבין אידיאולוגיה..." וכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא טוען שהוא לא מספיק טוב, אתה טוען שיש בו דברים שמפריעים לך. או שחסרים לו דברים מסוימים. ואם אתה מלמד אותו, אתה מוכר לו דבר מסוים. במקרה הזה ידע. כמו שאם הוא בא לחנות המכולת מוכרים לו שם לחם או גבינה, או שבבוטיק הוא קונה נעלי התעמלות באלף שקל או משהו. ואם אתה, נניח, מלמד סינית ואמהרית בברליץ, אתה לא הולך לשנות את תלמידיך וודאי לא בדיוק מזלזל בהם, למה כולם הרי אנשי היי טק או מהנדסים וכאלה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא מדובר על ידע ולא על חפצים. ''חינוך'' עוסק בשינוי האדם. את העניין עם ברליץ והיי-טק לא הבנתי (לא העולמות שלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי. אז הייתה כאן אי הבנה. אני חשבתי שמדובר על הוראה, לא על חינוך, בפרט שהדיון התחיל מדובי, שאמר בעצמו שהוא איננו מחנך - בסופו של דבר, זה גם לא תפקידו של מי שמלמד באוניברסיטה. (ברליץ זה לא העולם שלך? זה לא אתה שמלמד שם סינית ואמהרית???) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |