בתשובה לג'וד, 11/11/10 10:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השבוע הבן שלי ''גילה'' שיש אותיות שלשמן משמעות - בית זה בית, גימל זה גמל, וכו'. כששאל מה זה ''זין'', עניתי שזה כלי נשק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אתה יכול לגלות לו את הסוד: לכל האותיות יש משמעות. יתרה מכך: עיצוב האותיות הוא (או לפחות היה) ציור מופשט, מעין צלמית1 של המשמעות. ___ 1 למי שאינו ידידיה: אייקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להראות לו את זה, אבל נתקענו כבר בה''א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני רואה את התשובה באלפבית פיניקי [ויקיפדיה]. תודה על שגרמת לי לחפש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בהקשר הפניקי ''צלמית'' היא מלה מתאימה למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו צלמיות קדומות של נשים שופעות, יש לי שאלה. יש הרי הרבה השערות בדבר התכלית שלהן. בערך ונוס מווילנדורף [ויקיפדיה], למשל, כתוב שאולי היא סימלה פוריות, אולי היתה איקונין של האלה האם, אולי סמל לביטחון והצלחה, ואולי אפילו "נועדה להחדרה לפות, כסוג של כישוף שנועד להגביר את הפוריות". גם לי יש השערה, ברוח התער של אוקאם: בהיעדר אינטרנט ומגזיני כרום לפני 20,000 שנה, אולי היא היתה סתם חפץ פורנוגרפי? קצת גורם להרהר במושג "זכר פרימיטיבי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבכנען לפחות הצלמית הנפוצה ביותר היא של שור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל כהן: תגובה 259442 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, ואני חשבתי שזה רעיון מקורי שלי... מעניין איך עובד המוח, הרי בטח קראתי את התגובה הזו של טל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני, כשקראתי את הרעיון שלך, הייתי בטוח שאני זה שהעלה אותו באייל... למזלי הגבתי לטל שם, כך שמצאתי את זה בחיפוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר, העטים האלה עם הבחורה שמתפשטת כשהופכים אותן, הן צלמיות פריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מוכרים עטים כאלו? הפעם האחרונה שראיתי אחד כזה היתה איפושהו בתפר שבין תל-אביב ליפו, אולי בסלמה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לאלף ולוו ולדלת ולעין. רק שמאז החלפנו את הכתב אז הצורה פחות באה לידי ביטוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהי אלף? אסל וזוג דליים! ............."רואה אתה אֵסֶל וזוג דליים?…" "אמת, בחיי ראשי, אסל וזוג דליים…" "הרי זו אל"ף", מעיד הסגן. "הרי זו אל"ף", שונה אני אחריו. "מה זאת?" שואל שוב הסגן. "אסל וּשני דליים", אומר אני ונהנה הנאה גדולה על שהזמין לי הקדוש-ברוך-הוא כאן כלים נאים אלו. "לא, אמור: אל"ף!" חוזר הסגן ואומר, "זכור: אל"ף, אל"ף". "אל"ף, אל"ף…" וּכשירדתי מלפניו פרחה לה מיד האל"ף מלבי וּבמקומה באה מַארוּסיָא, זו השִקצה שואבת המים. כל היום לא זזה מנגד עיני. ראיתיה כמו שהיא: בכרעיה היחפות, במחלפותיה העבות וּבאסל והדלָיַיִם שעל כּתֵפָהּ. והִנֵּה גם הבּאֵר עם השוקת בּצִדָּהּ וּבני האַוָּזים שבשלולים הסמוכה וגנו של ר' אלתר קוּקוּ… "מה זאת?", שואלני הסגן ממחרת וּמראה על האל"ף. "אוי, מארוסיא!…" שָׂמֵחַ אני על המציאה. הסגן זרק את ה"טַיטיל" מידו וּפשק את אצבעותיו; אבל מיד חזר בו, תפס בסנטרי ואמר: "גוֹי, אל"ף, אל"ף!…" "אל"ף, אל"ף, אל"ף!…"................ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משוררנו הלאומי | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |