|
צפיתי בסרט התיעודי המלא על השבט בעלת המבנה המטראכלי. זה הולך ככה: הסבתא עומדת בראש המשפחה בבית מסוים. אחריה תבוא בתה הבכורה. האחים של הסבתא ושל הבת (והבן/ים שלה) יגורו כל חייהם באותו הבית. הם, מצידם, רשאים להתרועע עם בעלות בית אחרות, בנותיהן ונכדותיהן. בכל בית נשי כזה מוקצים חדרים נפרדים לחברותיו החפצות בקשרים מיניים. מזדמנים או קבועים. העיקרון המנחה את השיטה הוא שגברים ה"שייכים" לבית מסוים חוזרים אליו השכם בבוקר ולא נשארים בחדרה של המאהבת/אם ילדיהם. הדמות הגברית המרכזית עבור ילדי בית ספציפי היא האח/הדוד/ הדוד רבא. אבל תמיד האוטוריטה הראשית היא אישה. במקרה ויש יותר מבת אחת יוקמו מספר בתים בהתאם, והקרובים ממין זכר יגיעו להסכמה מי הולך לאיפה. כדי להימנע מבעיות גנטיות נשים מאותו הכפר מחליפות מידע על זהות אבות ילדיהם. הן בכלל מעדיפות כאבות גברים מכפרים אחרים, ועוד יותר טוב - עוברי אורח זרים.
{היה קטע נוגע ללב בו הגיע מאהבה של הסבתא להלוויתה, והוא בעצם אבי הבת אלפא העכשווית, שעשה ימים ארוכים בדרך כדי לומר שלום אחרון. וכולם טיפלו בזקן המצומק בחיבה ובחום]
התרשמתי מפניהן הקורנות ומהפתיחות המוחלטת של בנות/בני השבט שהסידור הזה עובד מצוין עבורם.
|
|