בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 06/11/10 8:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאני שומע שהציבור בחר במשהו, אני מניח שכל פרט בציבור בחר באופן וולנטרי ואנחנו צריכים להשלים עם התוצאה. נגיד, הציבור בחר שלא לקנות את הדיסק החדש של אלון אולארצ'יק ובמקום זה קנה משה פרץ או עידן רייכל. אתה אולי מעדיף את אולארצ'יק אבל אין לך מה להלין, לרוב האנשים יש כנראה טעם אחר. אתה יכול לטעון דבר דומה גם לגבי בחירה פוליטית, אם ביבי ניצח בבחירות, סימן הוא שיש יותר אנשים שמעדיפים אותו על פני ציפי ליבני ומי שתומך דווקא בה יהיה חייב להשלים עם הבחירה. אבל כאשר אתה מנסה להציג ולהצדיק את פעולת הממשלה כבחירת הציבור אתה חוטא לאמת במידה גדולה משום שאין לך דרך לדעת מה מייצגת בחירת הציבור במובנים של המדיניות. הבעיתיות של הטענה הזאת מתחדדת במקרה הזה משום שבעצם אפשר היה לבטא, לפחות ברמת העקרון, את בחירת הציבור בצורה וולנטרית. המשפט שעליו הגבתי ("הציבור, דרך נציגיו הפוליטיקאים, מחליט להשקיע על מנת לקנות לעצמו אויר וסביבה נקיים יותר, ...") הוא דוגמה למצג כוזב כזה, השימוש במילים "בחירה" ו"השקעה" נועד לטוע את הרושם שמדובר כאן באיזה עסקה משתלמת שהציבור קנה. בפועל אין כל ראיה שהפעולות הללו מייצגות את בחירת הציבור ובפועל הציבור מצביע ברגליים לכיוון אחר. בנוסף על כך, האמצעים בהם נוקטים מעידים באופן די מובהק על כך שמה שהציבור בחר בו, לכל היותר, הוא כפיה על *אחרים* ולא על עצמו - זה בעצם נכון לגבי כל מה שהממשלה עושה. אני מתנצל שאינני מתייחס לכל הנושאים שהעלית, בעיקר מחמת מחסור בזמן אבל גם משום שאינני רואה ב"טרגדיית המרעה המשותף" תוצר של לסה פר אלא להיפך אבל זה פשוט נושא קצת רחב מדי ואני שונא להתפזר... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הידיעה של הנתון ההפוך ("בפועל הציבור מצביע ברגליים לכיוון אחר")? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, למרות הסובסידיות לתחבורה ציבורית ולמרות המיסים הכבדים על דלק ומכוניות הציבור עדיין מעדיף רכב פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם ''סובסידיה'' על רכב פרטי (הוץ רכב הידוע לשמצא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה סובסידיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה משלמת לעובדי מדינה כסף רק אם יש להם רכב פרטי ולכן (מבחינה פרקטית) היא מסבסדת להם את הרכב ומעודדת שימוש ברכב פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על רכב צמוד בהסדרים כאלה ואחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם הייתי בכינוס בארה"ב והייתי צריך להגיע מאזור הכינוס לפרבר סמוך ( ביקורי קרובים). ניגשתי לפקידה במלון ושאלתי אותה איזה אוטובוס או רכבת מגיעים לפרבר הנ"ל. היא הביטה בי מעט ושאלה "מאיפה אתה?". -"מישראל", עניתי בחשש מסויים ( מדכאי פלסטינאים וכולי). "אין דבר כזה אצלנו, אוטובוס" ענתה לי בעברית עם מבטא אמריקאי חזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>> בנוסף על כך, האמצעים בהם נוקטים מעידים באופן די מובהק על כך שמה שהציבור בחר בו, לכל היותר, הוא כפיה על *אחרים* ולא על עצמו משפט זה מראה עד כמה אתה מבולבל. כשמדובר על "הציבור" כולם "אחרים" וכולם "עצמו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה ניסוח לא מספיק מוקפד. הציבור, כגוף, לא עושה כלום משום שאין דבר כזה. הציבור הוא מילה שמתארת קבוצה של אנשים. הבוחר האינדיבידואלי מבצע את הבחירה והרציונל היחידי לבחירה כזאת היא ההנחה שמישהו אחר ישא בעול. למשל, אם הציבור מצביע בעד מפלגה הקוראת לסבסד את האופרה, ברור שהוא לא עושה כן משום שהוא מניח שכולם רוצים לראות אופרה ומוכנים לשלם יותר עבורה משום שאם כך הרי קל ופשוט יותר ללכת לאופרה ולשלם את מחיר הכרטיס הגבוה יותר. ההגיון היחידי בהצעה הוא אם כל הציבור ישלם ורק חלק יהנה. מעשית עוטפים את כל זה במילים אחרות (נגישות לעניים וכו) אבל התבוננות פשוטה בקהל מבקרי האופרה וקהל מצבעי המפלגות שמציעות לתמוך בה הוא אותו קהל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא "ניסוח לא מוקפד". הניסוח ה"לא מוקפד" רק האיר באור בהיר יותר את הבלבול הבסיסי בו אתה נמצא. בוא נניח את האופרה בצד - זו בכלל אופרה אחרת. בוא נסתכל על משהו קרוב יותר לנושא: יחס החברה לעישון. כשאמי נאנקה בחדר הלידה לפני שנים רבות, פסע אבי הלוך ושוב לפני הדלת הסגורה ועישן בשרשרת. אני מקווה שהוא ציית לשלט שביקש להשליך את הסיגריות והגפרורים במאפרה ולא בדלי, אבל מחמת שהייתי עסוק בלהיוולד לא שמתי לב. עברו כמה שנים ואני התחלתי ללכת בדרכי אבות - בהתחלה "סילון" ואחר כך שדרגתי ל"נדיב" ואפילו ל"דפנה", כשבשבתות וימים טובים פינקתי את עצמי עם "אל על", והשאלה הנצחית שנשארה לא פתורה עד עצם היום הזה: עגולות (קופסה ירוקה) או שטוחות (תכלת)? באוטובוסים ובמטוסים ישבתי (ולפעמים עמדתי) בספסלים האחוריים - "מחלקת העישון". בימינו לא יעלה על הדעת לעשן בבית חולים, אוטובוס או מטוס. למרבה ההפתעה אני דווקא תמכתי ותומך בכללים והנהלים הללו. בוודאי שהייתי מעדיף שהחוק\כלל יגיד: "אסור לאף אחד לעשן בבית חולים, מטוס או אוטובוס חוץ מהוגג - לו מותר". אבל בין חוק שאומר "לכולם מותר" (כלומר בלי חוק שמגביל את העישון) וחוק שאומר "לכולם אסור", אני תומך נלהב בחוק שאוסר על כולם. אפילו בלי לדבר על הנזק הבריאותי, ריח הלוואי שנשאר אחרי העישון גרם לאוטובוסים ומטוסים להיות מקומות אפילו יותר מגעילים ומסריחים ממה שהם בלעדיו, שלא לדבר על בתי חולים. לשיטתך, היחס שלי הוא לא היחס הנכון. לשיטתך, אם אני נגד עישון באוטובוסים ובמטוסים, אני צריך פשוט לא לעשן באוטובוסים, מטוסים ובתי חולים. לשיטתך, האנשים שצריכים לתמוך בחוקים\כללים המגבילים את העישון הם הלא-מעשנים, והמעשנים כולם מתנגדים, והסיבה שחוקים אלו קיימים הם כי הלא-מעשנים כופים את דעתם על המעשנים. המציאות לא עולה בקנה אחד עם שיטתך בנושא העישון, כמו שהיא לא עולה בקנה אחד עם שיטתך בנושא שימוש בדלקים מזהמים ונושא איכות הסביבה באופן כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שהבלבול פה הוא שלך ואתה עונה לי ו''מוכיח'' לי דברים שאינם מתייחסים למה שאמרתי. אם היית בוחר בטון לא מתנשא אולי הייתי טורח לנסות להבהיר את עצמי אבל יש לי תחושה שאני מבזבז את זמני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הוכחתי כלום - רק ניסיתי להאיר את העובדה ש_לפעמים_ טוב לציבור לעשות משהו שלא היה טוב לכל יחיד מאותו ציבור לעשות בעצמו. יש לעשיה ערך רק אם היא נכפית על כולם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |