 |
אני מאוד מקווה שלדוקטורנט המדובר יש תוכנית מגרה למקרה והדברים לא יעלו יפה.
בתור סטודנט מחקר במדעי הטבע במוסד (מאוד?) בכיר בארצנו, אני מודע היטב להטיה הכמעט מוחלטת לטובת תוצאות חיוביות, שעשויות לזכות לפרסום (וגם מאפשרות קבלת תואר דוקטור), לעומת תוצאות שליליות שדרכן לפח הזבל של האקדמיה קצרה למדי. זאת למעט יוצאי דופן נדירים יחסית, שבהם לאמירה כמו: "לפי המודל שההוא וההם הציעו שיערתי ש..., ניסיתי כך וכך- אך השערותי לא התאמתו ו..." יש לגיטמציה להתפרסם, בד"כ בנושאים חמים ושנויים במחלקות.
עדיין, תוכנית מחקר למהלך דוקטורט המבוססת כולה על השערה אחת, שאם תפול, יפול עמה גם הסטודנט המסכן- היא כמעט לא אתית בעיני (מצידו של המנחה).
נראה לי שבמקרה הזה הפרויקט (או לפחות האחריות הראשית עליו) יכול להיות מתאים יותר לטכנאי/עמית מחקר, שלא מסכנים את המשך הקריירה שלהם במקרה של כשלון, ולא לדוקטורנט מתחיל. נכון, לעיתים קיימת נטייה לראות תלמידי מחקר בתור טכנאים זולים (הן מצד המוסדות/ראשי מעבדה והן מצד הסטודנטים עצמם), אבל יש בכך משום חטא לעיקר בלהיות דוקטורנט, שהוא למידת המחקר- וחלק מהעניין הוא גם ללמוד איך לבנות תוכנית מחקר שהיא מעבר ל: "אם יצא ככה- שחקת אותה, אם לא- אכלת אותה".
או בפראפרזה על דבריו של קצין ישראלי ידוע: "מדען טוב שומר לו עתודות".
שיהיה לו בהצלחה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש