|
אני חושב ששורש הבילבול קבור בין מטרות=תכליות=ערכים לבין פעולות ויעדים. וזה מתחיל מהשימוש במילה "מטרה" במקום "ערך" או "תכלית".
המטרה "לרצוח את X" היא , בד"כ, לא ערך אלא פעולה לקידום ערך אחר. למשל, "לרצוח את חמותך" כדי להשיג "שלוות נפש". ערך הוא משהו שאתה חי לאורו לאורך זמן - בד"כ חיים שלמים, ואפילו יותר. למשל, החירות והשוויון הם ערכים שאדם חי לאורם, מתוך הכרה שהם טובים, והיו טובים לפני שהוא נולד ויהו טובים אחרי שהוא ימות.
במקרים נדירים אדם חי לאורו של הערך האחד (אז אומרים "האובססיה") "לרצוח את X", כך שכל הדברים שהוא עושה, נעשים לקידום העניין הזה. "הוא חי כדי לרצוח את X". נו, ומה אחר-כך, אם הוא יצליח אז לא יהיה לחייו ערך? אז זה כנראה דוגמה לערך לא טוב. עכשיו, במקום "לרצוח את X" שים "לעשות 50 מיליון" (להתעשר). אם זה הערך היחיד שלך אנשים יגידו שאתה אבססיבי וישאלו, "נו, מה תעשה כשיהיו לך 50 מיליון". לכן, אני חושב שזה גם ערך מוגבל באיכותו. אפילו, נגיד, "להקים מדינה יהודית יציבה" (ציונות) לא נראה לי ערך מאיכות גבוהה במיוחד - "נו, מה תעשה כשתהיה לך כזאת?".
בקיצור, "לרצוח את X" או לעשות "50 מיליון" או "להקים מדינה" זה לא ערך או תכלית אלא לכל היותר יעד ביניים, בדרך לקידום התכלית (שבד"כ לא מגיעים למימושה המלא). מאידך "עבודת השם" או "קידום החירות" או "העיון", למשל, הן תכליות - אלו לא דברים שאתה מתכוון לסיים בחייך, ואם היו נותנים לך עוד 100 שנות חיים, היית חי גם אותן לאורן של תכליות אלו. מה הצרה? שרוב האנשים בחברה המערבית לא יודעים להגיד מה תכלית/ערך חייהם - החיים הם תכלית/ערך החיים - והעובדה שאין לחיינו תכלית ברורה ומובחנת היא לפחות אחד משורשי הבילבול שלך. כי אנחנו כמעט תמיד מדברים על יעדי ביניים ולא על תכליות או ערכים.
אבל אנחנו/רובינו חיים לאורם של ערכים - לא כאלו שאנחנו מקדישים להם את חיינו אלא כאלו שאנחנו מגבילים בהם את בחירותינו - כמו חירות, שוויון ואחווה. הצרה היא שגם את אלו אנחנו לא יודעים לדרג (כנראה בגלל שאין לנו ערך אחד עליון שלו חיינו מוקדשים).
לי לא ברור למה יהונתן מתכוון ב"ערך רציונלי". אני עדיין חושב שבעולם המערבי/המודרני יש רק פעולות (או יעדים) רציונליות והן אלו שמקדמות יעדים אחרים (למשל, לאכול כדי לחיות) בלי לפרוץ את המגבלות שגזרנו על עצמינו בשם חבילת הערכים שאנחנו מכבדים.
|
|