בתשובה להמסביר לצרכן, 05/10/10 23:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי עסקים: באמת יש ענפים, שבהם 50% מהעסקים נסגרים אחרי שנה-שנה וחצי. למשל ענף המסעדנות. האם רציונלי להשקיע 500 אלף שקל במיזם עם סיכויי שרידה של 50%? (לא הצלחה - שרידה. יש עסקים ששורדים בלי רווחיות מרשימה). התשובה לא ברורה לי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פעם ציטטתי פה ספר שטען (מהזיכרון) ש-80% מהעסקים שנפתחים, נסגרים בשנה הראשונה. אבל זה החדשות הטובות, כי 80% מאלו ששרדו, נסגרים בשנה השנייה. הסדרה איננה אינסופית, בסוף כ-5% מהעסקים שנפתחים שורדים שנים ארוכות. מי שיגיד לך שהוא השקיע 500K במסעדה כי יש לו 5% סיכויי הצלחה, הוא אידיוט. בשביל מי שפועל רק על סמך הסטטיסטיקה הזאת, לפתוח עסק זה מאוד לא רציונלי. וזה, נדמה לי, מה שמבלבל כאן את האנשים. כי הסטטיסטיקה הזו היא כמעט כל המידע האוביקטיבי שיש והם טועים לחשוב שרק מידע אובייקטיבי רלוונטי להחלטה רציונלית, יוצא שפתיחת מסעדה (או רכישת פיס) היא מעשה לא רציונלי - כמעט בכל מצב! (כידוע, יש אנשים שלמשמע הדברים האלו יתגלגלו מצחוק כל הדרך לבנק). לפי דעתי יש גם מידע סוביקטיבי שצריך להשפיע על ההחלטה הרציונלית להשקיע או לא להשקיע. למשל, הכישורים שלך בתחום המסעדנות, הנכונות שלך לעבוד קשה ועוד כל מני חרטות כאלו. ויש גם מידע סוביקטיבי שאין לי מילה יותר טובה לתארו אלא "אמונה". אז אני חושב שאנשים משקיעים כי הם מאמינים שהסיכויים הפרטיים שלהם יותר טובים מ-5% (וזה לבד מעלה להם את הסיכויים), ואם הם מאמינים אז הם רציונליים, למרות שבדיעבד יתברר שחלק מהם טעו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז אני חושב שאנשים משקיעים כי הם מאמינים שהסיכויים הפרטיים שלהם יותר טובים מ-5% (וזה לבד מעלה להם את הסיכויים), ואם הם מאמינים אז הם רציונליים, למרות שבדיעבד יתברר שחלק מהם טעו. " אתה יכול להסביר את המישפט הזה אלא אם הוא בא להראות את הראציונל הלא ראציונלי של החשיבה של האנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שיקרא את כל הפתיל, ולא תגובה אחת או שתיים, ימצא הסבר על ההבדל שבין שגוי לבלתי-רציונלי, ועשוי אף להיזכר שמשוגע הוא לא טיפש ולהפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייב. זה יכול להיות כמו הון־סיכון. אתה משקיע בסטארט-אפים 3 מיליון דולר לכל סטארט-אפ, למרות ש90% נכשלים ונמכרים בגרושים. אתה רציונלי, כי אתה יודע שבממוצע אחד ל30 יצליח וימכר ב90 מיליון, ואז החזרת לעצמך את הכסף. עם קצת כשרון ויכולת אתה מקווה שאצלך אחד ל20 יצליח, ואז אתה גם רווחי ביותר. וכמובן, פעם אחת לכמה עשרות אלפים יצא שהשקעת בגוגל, ואז אתה יכול לקנות לעצמך את הקיטי הוק בתור יאכטה. חוץ מזה, יש גם עניין של מחזורי שוק (גם בסטארט-אפים וגם במסעדות). אם תפתח מסעדה סבירה ברמת־החייל בדיוק בתקופה של השקעות זרות בהיי־טק, כנראה שתצליח הרבה יותר מהממוצע ארוך־הטווח למסעדות אפילו אם אתה לא גאון גדול, ואפילו אם העסק שלך ייסגר כמו כולם במשבר הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, אבל אם יש לך 90M להשקיע ב-30 סטרטאפים, אז כבר לא כל כך חשוב אם אתה רציונלי. אתה עושה בגדול מה שכל פנסיונר עושה בקטן - מפזר את ההשקעות באמצעות קרנות ולא לוקח סיכונים. אגב, מי שפתח חשבון השקעות באיזה מוסד פיננסי, בטח זוכר שהמוסד שאל/בדק אם הוא "אוהב סיכון" או "שונא סיכון", כדי להחליט אם להשקיע בשבילו יותר באג"חים או במניות. האם אפשר להגיד ש"שונא סיכון" הוא יותר רציונלי מ"אוהב סיכון"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אחד מכל 30 סטארט-אפ-ים מצליח (ומרוויח 90 מיליון), והשקעת 90 מיליון ש"ח בשלושים כאלה (3 מיליון ש"ח באחד) - אז יש 36.17% שלא תראה את הכסף בחזרה. זה לא בדיוק כמו "לא לקחת סיכון" (ובשביל מה? תוחלת הרווח אדטיבית, ולכן שווה ל-3 מיליון ש"ח, שהם תשואה של קצת יותר מ-3%, עבור תקופת זמן של כמה שנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה תגיד לעדי. הוא עשה את החשבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אין לו לאותו אדם 90M להשקיע ב30 סטארט-אפים וגם לא 5M לפתוח עשר מסעדות, אבל אם הוא טיפוס הרפתקני ויזמי (דמיין לינק לדיון הרלבנטי), אז הוא מאמין שיצליח בסופו של דבר, ולכן משקיע את מעט הכסף שיש לו ושנה מחייו במסעדה הזו, אחרי שניסה במשך חצי שנה לייבא ספורט מים חדש ומגניב לאילת, ולפני שיצא למסע שיווקי בקרב משקיעי ישראל כדי שיממנו את המשך הפיתוח של האביזר המהפכני לאייפון שהחבר שלו מהצבא המציא. אם התוחלת באמת חיובית, אז בסוף ילך לו, ופסק הדין חייב להיות שהאיש רציונלי. רציונלית של שנאת סיכון ואהבת סיכון יכולים להיות מוגדרים רק בהתייחס לפונקצית תועלת כלשהי. זה מה שאמרנו, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פוסק לטובתי?! סטטיסטית, זה לא רציונלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולממשלה, אגב, חלק לא קטן בכך. מי שפותח עסק, בשנה הראשונה נקבע לו אוטומטית, ניכוי מס במקור של 30% (15% אם הוא עוסק בחקלאות). את זה מנכים ללא מדרגות מס, וללא כל קשר לרווחיו בפועל, ולא זו בלבד, אלא שמנכים את זה מהסכום הכולל, כלומר, מהסכום כולל המע"מ, ולא מהסכום בלבד. נכון שמחזירים את כל זה, לאחר שנה וחצי, ובצירוף הצמדה. אבל בינתיים, במהלך כל השנה וחצי הראשונות, המאוד קריטיות לעסק חדש, סובל העסק ממחסור במזומנים. לאחר השנה הראשונה נקבע ניכוי מס בהתאם לרווח העסק, או פטור מוחלט מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שזכור לי ניכוי המס בשנה הראשונה מחולק לפי ענפי עיסוק. לא ידעתי שזה השתנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מחולק לענפי העיסוק. וענפי העיסוק הם: שרותים ונכסים - 30% תוצרת חקלאית - 15% עמלת ביטוח - 40% סוגי שכר מסויימים 45% ריבית ושוק ההון - עפ"י התקנות* כך או כך, הממשלה שותה לעסק חלק ניכר ממחזורו בשנה הראשונה. *שאין לי שמץ של מושג מה הן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם צריכים לדבר עוד פעם עם רואה החשבון שלכם. רואה החשבון יכול להגיש בשמכם בקשה לאחוזים אחרים, והבקשה תתקבל אוטומטית. גם בשנה הראשונה וגם בחודש הראשון. רק אם בדיעבד מגלים שהתכוונתם לרמות את מס הכנסה יוכלו לתת לכם קנס, אבל זה ממש לא נפוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין לנו כזה. ומניסיוני, אני שמחשבת דוחות בעצמי בעזרת אבי (שאיננו רו"ח), יודעת יותר ממה שיודעים כמה ממכרי שהולכים לרואי חשבון, והללו מעולם לא אמרו להם שהם יכולים להזכות על 80% מהביגוד, למשל. 2. ניסינו לדבר עם מס הכנסה, שאמור להענות לנו אפילו שאיננו רואה חשבון, ונאמר לנו שלא ניתן. אין מצב. בסוף שנה יחושבו הרווחים מול ההפסדים ועד אז הם גם יסגרו על כמה כסף הם צפויים באמת לקבל מאיתנו, והאחוזים בהתאם. 3. בינתיים, הבחור מצא עבודה כשכיר, וטוב שכך. כל העניין1 התחיל כשהוא מצא עבודה אצל דגנרטים שמעדיפים להעסיק את כל המשרד כפרילנסרים-במשרה-מלאה2. ובואו נאמר שלפחות הוא קיבל שכר סביר לזה (אם כי זה לא שהשכר הלם את התשלום הגבוה מאוד לביטוח הלאומי, שהוא הרבה יותר גבוה ממה שמשלם שכיר באותה רמת השתכרות, ואת הניכוי מס במקור השערורייתי, ושאר ירקות שמשאירות בידך חלק די זעום מהשכר). שאני אספר לכם כמה קיבלו האנימטורים? בוגרי מוסדות מכובדים ועם ניסיון של שנים? 4. ניחא אנחנו, מה אמורים לעשות אנשים שגם צריכים לשלם משכורות? 1 לי יש פטור מניכוי מס במקור, ומאז ומתמיד היה לי. או שהתקנות היו שונות, או שממאיירים לא מצפים להרבה. 2 תופעה נפוצה ביותר, בענפים מסויימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. האנשים שאני מכירה קבעו לעצמם את סכומי הניכוי במקור בעזרת רואי החשבון שלהם. אולי מכרייך צריכים להחליף רואה חשבון, ואולי לדבר שוב אם רואה החשבון שכבר ישל להם. 2. מס הכנסה מורכב מהמון אנשים שונים. מצער שנפלתם על מי שנפלתם, ועוד יותר מצער שאת זה אתם לא יכולים להחליף <אייקון בלי ציניות>. 3. שיטת הפרילנס-במשרה-מלאה אכן נועדה לעקוף חוקי עבודה. אם כל השוק עובד ככה, זאת עוד יותר בעיה ואני מסכימה איתך. 4. האנשים שגם צריכים לשלם משכורות צריכים לדבר שוב עם רואה החשבון שלהם. אבל להם יש בד"כ בעיה אחרת: חלק מהם כל כך מתאמצים להעלים מס בכל מני מקומות, שבסוף הם מפסידים את הטבות המס המגיעות להם כחוק ולפעמים יוצא שהם שילמו מס על שנים שבהן הם הפסידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כנראה צודקת. גם לממשלה חלק לא קטן בזה. אבל גם למזג האוויר והמצברוח הלאומי וכו'. הדיון (שלי) איננו באשר למה צריך לעשות כדי לשפר את התנאים, אלא בהינתן תנאי רקע כאלו, האם זה רציונלי לפתוח עסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ענפים שאין בהם ברירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לממשלה אמנם חלק לא קטן - אבל ידוע. מי שמקים עסק בהינתן הפרטים האמורים צריך להיות מוכן עם תזרים מזומנים לאותה שנה וחצי בהם הממשלה מתחלקת איתו בנכסיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני, אבל 80% מה-80% שנשארו לא משאיר אותנו רק עם ארבעה אחוז, וזה רק בשנה השניה? (וסליחה על הקטנוניות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתכנתת או משהו כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת להדליק ולכבות את המחשב. זה נחשב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה התחלה טובה, אבל זה לא מסביר למה את קוראת סיפורים כמו שמחשב עושה את זה. (סליחה על החטטנות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קוראת סיפורים כמו שמחשב עושה את זה. אם אין לי משהו חכם להגיד על התוכן, אני לא אגיד כלום. רציתי לדעת אם המספרים שהבאת הם המספרים המדויקים או משהו שאתה מוציא מהזכרון, ואם לא האם זה אומר שמאה אחוז מהמסעדות ששורדות אחרי השנתיים הראשונות שורדות גם את השנתיים שלאחר מכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, הרשעות שלי. כן, המספרים מהזיכרון והחישוב שלך מראה שהם אינם מדויקים. כמובן שלא כולן שורדות לאחר השנתיים הראשונות, אבל אם הן שרדו 5 או 10 שנים אז הן (כנראה) כבר מילאו את יעודן ויצרו רווח לבעליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין מסעדנות לטוטו (מעבר למספרים עצמם), הוא שבטוטו אתה לא יכול להשפיע על התוצאות. כדורי המספרים יוצאים כמו שהם יוצאים. לעומת זאת, אם את פותחת מסעדה, סביר שאת מניחה שיש לך השפעה על התוצאה - אם תשקיעי מספיק, אם האוכל שלך מספיק מיוחד, זול וטעים, אם תשכני במיקום המושלם שאף אחד לא פתח בו מסעדה קודם - אז תצליחי. מה פתאום שאלה של מזל! זה הכל יכולת וכישורים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש: ברוב המקרים בהם "תשכני במיקום המושלם שאף אחד לא פתח בו מסעדה קודם" תביני די מהר מדוע (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? לא. אין לי שום שאיפות בתחום האכלת אחרים. בקושי עם עצמי אני מתמודדת בתחום הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"זה הכל יכולת וכישורים!" כאילו לא שמעת מעולם על אנשים מאוד מוכשרים ובעלי יכולת שנכשלו בעסק שהם הקימו. כאילו לא שמעת מעולם על אנשים שהשקיעו מספיק, בישלו נהדר, מכרו בזול ובחרו מקום מושלם, אבל בעיתוי לא מוצלח - נגיד, בדיוק בתחילת משבר כלכלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לכשל הלוגי, חשבתי שסימני הקריאה היו רמז מספק. ברור לי שכישורים ויכולת הם עניין הכרחי (או כמעט הכרחי) אבל בהחלט לא מספק כדי להצליח, בטח ובטח בתחום בעייתי כמו מסעדנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתבלבלת. בלוטו אין לך השפעה על הכדורים. בטוטו את יכולה לנצל את הידע וההבנה הנרחבת שלך בכדורגל ולהשפיע על התוצאה. באופן אירוני, הלוטו דווקא ניסה בעבר להפוך את החסרון הזה ליתרון, בסיסמאות כמו "אינך צריך להיות גאון, שים X על המספר הנכון"; כנראה שהם הניחו בצדק שפרופ' לינדנשטראוס אינו נוהג ממילא למלא לוטו, כך שאפשר לזלזל בפלח האוכלוסיה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת מעבודותיי הקודמות היתה קשורה בניהול מסעדות. במסגרת הזו שמעתי מקרוב (וגם מיד ראשונה) על יותר מדי מקומות מוצלחים - עם שף ראוי ומוכר, תפריט משובח, במיקום מצוין, בתמחור הגיוני... בקיצור, כל הפרמטרים שבונים הצלחה - שפשוט ''דיממו מזומנים'' כלשון העיתונות הכלכלית, במשך שנתיים, שלוש וארבע. הבעלים החזיקו אותם בהפסד או באיזון גבולי, לפעמים במימון מביזנס אחר שהיה להם, משלל סיבות, אבל העובדה היא שאם היית מציצה לתוך מסעדה כזו באחת בצהריים ביום ממוצע, עם מספר סביר של סועדים, היית בטוחה שהיא הצלחה היסטרית. בקיצור, לא רק שהפרמטרים שמנית לא מבטיחים הצלחה, לפעמים כולם מתקיימים וזה לא מספיק להצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שבאמת לא הייתי ברורה. במעלה הפתיל שאלת (נדמה לי שזו הייתה את) האם פתיחת עסק כשידוע שמחצית העסקים החדשים נכשלים, היא הימור בלתי רציונלי כמו מילוי טופס הימורים כשידוע שהסטטיטיקות הן כאלה ואחרות. במקרה הראשון, אתה צריך להניח שהמזל יגרום לכך שהכדורים יפלו בסדר מסוים. במקרה השני, אתה משכנע את עצמך שהכישורים והידע שלך יגרמו לך להיות בצד הנכון של המחצית, כך שלמעשה "זה לא הימור" (או לפחות, לא הימור כל כך גדול, כי כאן אין רק שאלה של מזל אלא גם של מאמץ/כישורים/ידע. אתה מתעלם לחלוטין מכך שסביר להניח שגם במחצית "הנכשלת" היו בעלי ידע וכישורים הולמים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |