|
כבר דיברנו על זה שאת פרויד כמדוני לומדים יותר במחלקות לפילוסופיה וספרות מאשר במחלקות לפסיכולוגיה. "לא להרגיש רע" איננו הסבר פסיכולוגי, משום שהפסיכולוגיה כפי שאני תופס אותה מתעניינת יותר במנגנונים ותהליכים מאשר בהלכי רוח. אין דבר זר יותר לפסיכולוגיה כזו מאשר רדוקציה למוטיבציה בסיסית, דבר המאפיין יותר תפיסות פילוסופיות (במובן של אבסטרקציה ולא במובן של חקירה שיטתית) החותרות לתשובות מסוג "שאיפה לשיפור עצמי". לטעמי, תאור "שאיפה" היא [מה ההיפך מרדוקציה?] למינוח כוללני מה מבלי לדקדק בדינמיקה של התרחשויות פסיכולוגיות שמביאות לשאיפה לשיפור עצמי. אם אני יכול לחטוא בשליפה מן השרוול, "שאיפה" כזו דורשת מנגנון קוגנטיבי של חישוב דרכי פעולה או מטרות ואפשרויות השגתן, זכרון, ידע ותהליכי שליפת זכירון המתאים לידע ולסיטוציה, הבדלים אישיים פסיכולוגיים - מולדים? נרכשים? - הכרה והבנה חברתית על מגוון האינטראקציות שנובעות ממנה.
|
|