בתשובה ליהונתן אורן, 22/09/10 13:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יכול להוסיף שמבחינה פסיכולוגית קיימת השקפה לפיה ניתן לראות שלושה סוגים של מוטיבציה לפעול. אמנם ההשקפה הזו מתייחסת ליחסים בין אישיים אבל ניתן להרחיב אותה, בעיקר בדיון איילי, לפעילות במסגרות רחבות יותר. לראשונה ניתן לקרא בהכללה "שאיפה לגמול והמנעות מעונש" שבה מצב מסוים נתפס כהזדמנות לקבלת תמורה כלשהי - חמרית, חברתית או אישית - והתחמקות מעונש. זה מובלי לתגובה ממניעים אנוכיים המונחים ע"י שיקלול עלות/תועלת או פשוט לא לעשות מאום. הדרך השניה היא "לא להרגיש רע" שנגרמת מהתנסות או חוויה מסוימת. כך שאנחנו פועלים לתיקון המצב בגלל מניע אנוכי של שיפור ההרגשה שלנו, גם פה באמצעות שקלול עלות/תועלת או לא לפעול בכלל. השלישית היא "איכפתיות אמיתית" שבה אנחנו מזדהים עם מצבי מצוקה של אחרים כאילו אנחנו היינו באותה מצוקה (יכול להיות גם מה ששייקה אופיר כינה במשל הכבשה "הלך רוחם של עמים נדכאים"?) ופה המניע לפעולה איננו אנוכי כ"כ כי אם הוא הקטנת המצוקה ושיפור המצב, שוב בשקלול עלות/תועלת והמנעות מפעולה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם החלוקה שלי, לפחות מאז גיל ההתבגרות, אך בשינוי קטן לפיו המוטיבציה השלישית אומנם מוגברת ע"י דימיון עצמנו באותו המצב, ואף יתכן שמקורה האבולוציוני קשור הדוקות לדמיון זה, אך הרצון למנוע סבל שביסודה מתקיים גם בלעדיו וניצת מעצם ההכרה בסבל הצד השני. אני מניח שהדבר בולט במיוחד בקרב חיות חברתיות ואולי גם אצל תינוקות/פעוטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. חסר לי בהשקפה הזאת ''שאיפה לשנות את האני'' שקשה להגדיר אותה במושגים של גמול לאני הנוכחי. משהו שמצריך תיאור שהוא יותר בכיוון של סיסטמיזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, שאיפה כזאת נשמעת לי פחות כמניע פסיכולוגי ויותר כהסבר פילוסופי. כאילו היית צריך להקדים עם ''ולכן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה כאן משהו פילוסופי במיוחד. אני חושב שקיימות שתי אסטרטגיות להגדיר את המוטיבציות שלנו. האחת היא לעשות להן רדוקציה למוטיבציה אחת בסיסית, וכאן מתאימה המוטיבציה השנייה שציינת (''לא להרגיש רע''). פרויד, למשל, עושה זאת. הוא אומר שהמניע שלנו הוא תמיד לחזור להומאוסטזיס. מטרת הפעולות שלנו היא לבטל את היצר שהוא הפרעה להומאוסטזיס ע''י מימוש היצר, המרתו או הדחקתו. האסטרטגיה השנייה היא לפרט את המוטיבציות השונות בלי לעשות להם רדוקציה למוטיבציה אחת, או לעשות ''רדוקציה של חצי דרך'' למספר מניעים בסיסיים. ואז אני לא רואה סיבה מיוחדת לעצור רק במוטיבציות שפירטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברנו על זה שאת פרויד כמדוני לומדים יותר במחלקות לפילוסופיה וספרות מאשר במחלקות לפסיכולוגיה. "לא להרגיש רע" איננו הסבר פסיכולוגי, משום שהפסיכולוגיה כפי שאני תופס אותה מתעניינת יותר במנגנונים ותהליכים מאשר בהלכי רוח. אין דבר זר יותר לפסיכולוגיה כזו מאשר רדוקציה למוטיבציה בסיסית, דבר המאפיין יותר תפיסות פילוסופיות (במובן של אבסטרקציה ולא במובן של חקירה שיטתית) החותרות לתשובות מסוג "שאיפה לשיפור עצמי". לטעמי, תאור "שאיפה" היא [מה ההיפך מרדוקציה?] למינוח כוללני מה מבלי לדקדק בדינמיקה של התרחשויות פסיכולוגיות שמביאות לשאיפה לשיפור עצמי. אם אני יכול לחטוא בשליפה מן השרוול, "שאיפה" כזו דורשת מנגנון קוגנטיבי של חישוב דרכי פעולה או מטרות ואפשרויות השגתן, זכרון, ידע ותהליכי שליפת זכירון המתאים לידע ולסיטוציה, הבדלים אישיים פסיכולוגיים - מולדים? נרכשים? - הכרה והבנה חברתית על מגוון האינטראקציות שנובעות ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ''לא להרגיש רע'' היא אחת המוטיבציות הפסיכולוגיות שאתה הצעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להרגיש" זאת מילה טעונה ונראה שבגלל שרציתי לפשט את ההסבר בחרתי במינוח לא הכי מדויק. צ"ל שדרך הפעולה הזו נופלת תחת הכותרת של שיכוך/הקטנה של עוררות "גופנית" שגם זה לא תרגום מספק ל- vicarious. ה-להרגיש בהקשר שכביכול משתמע ממה שכתבת כולל מחשבות נוספות, אולי אפילו מודעות ומכוונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה ההיפך מרדוקציה?" אולי הפשטה (אבסטרקציה) בהקשר זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הסבר טלאולוגי, לדעתי). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |