|
דגמתי את החב"ד. בית כנסתו של הרבה המשיח. הם קיבלו את כולם יפה. זה בהחלט יאמר לזכותם. אבל מה לעשות שיותר חשוב להם להדחף כל הזמן בזמן התפילה, על מנת להיות עוד-טיפה-קרוב למקום שבו התפלל הרבה, גם בתפילת עמידה, שבה לא אמורים לזוז כלל, ולא להפסיק, אפילו נחש כרוך על עקבו, קל וחומר לדחוף וללכת. וזה קורה גם בעזרת נשים, אף על פי שהיא מורמת, ואף על פי שמה לעשות, גיאוגרפית אפילו השורה הראשונה בה רחוקה ממקום תפילתו. וכמובן שהחלק הכי חשוב בתפילה הוא כל פעם שמזכירים את המילה משיח. הבה נאמר, שאם בתפילה אתה אמור לחשוב שאתה עומד בפני מלך, קל וחומר בתפילת יום כיפור שבה המלך הנ"ל שופט אותך - לו אני אלוהים, הייתי אוטומטית מרשיעה את האספסוף חסר הנימוסים בביזוי בית המשפט. זו היתה חוויה אנתרופולוגית מעניינת, אבל לא כזו שהייתי ששה לחזור עליה.
|
|