|
||||
|
||||
אני לא יודע איזה חב''ד דגמת ומה כללה החוויה, אבל אם יזדמן לך, תני צ'אנס לחבדים במקומות אחרים בארה''ב. היה לי ניסיון (בחוף המערבי) עם כמה מוצלחים מאוד (מה שהיה בולט הוא בעיקר האופן בו הם מקבלים את כולם). |
|
||||
|
||||
דגמתי את החב"ד. בית כנסתו של הרבה המשיח. הם קיבלו את כולם יפה. זה בהחלט יאמר לזכותם. אבל מה לעשות שיותר חשוב להם להדחף כל הזמן בזמן התפילה, על מנת להיות עוד-טיפה-קרוב למקום שבו התפלל הרבה, גם בתפילת עמידה, שבה לא אמורים לזוז כלל, ולא להפסיק, אפילו נחש כרוך על עקבו, קל וחומר לדחוף וללכת. וזה קורה גם בעזרת נשים, אף על פי שהיא מורמת, ואף על פי שמה לעשות, גיאוגרפית אפילו השורה הראשונה בה רחוקה ממקום תפילתו. וכמובן שהחלק הכי חשוב בתפילה הוא כל פעם שמזכירים את המילה משיח. הבה נאמר, שאם בתפילה אתה אמור לחשוב שאתה עומד בפני מלך, קל וחומר בתפילת יום כיפור שבה המלך הנ"ל שופט אותך - לו אני אלוהים, הייתי אוטומטית מרשיעה את האספסוף חסר הנימוסים בביזוי בית המשפט. זו היתה חוויה אנתרופולוגית מעניינת, אבל לא כזו שהייתי ששה לחזור עליה. |
|
||||
|
||||
אל תתנצלי. לצד קצת חסד וחן יש המון עבודת אלילים בחסידות חב''ד. בעיקר עניין המשיח המודבק לרבי שמת לגמרי מזמן. |
|
||||
|
||||
טוב, החב"דים שאני פגשתי הם בתי כנסת במקומות אחרים לגמרי, באופן טיפוסי היו בהם שלוש-ארבע משפחות חב"דיות, והשאר היו מרקע שונה: אמריקאים זקנים, דוברי רוסית למיניהם, ישראלים, ואפילו לא יהודים. אני חושב שבכולם היה רוב לנוסעי-בשבת. באף אחד מהם לא קיבלתי רושם "משיחיסטי". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |