|
אני מחזיק בדעה אשר ייתכן כי היא פשטנית או מכלילה, ובכל זאת אביע אותה. אני סבור כי החילוניות והציבור החילוני ככלל מאמצים לא פעם עמדה אפולוגטית כלפי הדוגמה הדתית מכיוון שבעולמו של האדם החילוני נעדר ממד שמתקיים בעולמו הרוחני של האדם הדתי. בעוד האדם הדתי מייחד בחייו ''ספירה'' של קדושה, האדם החילוני מרגיש צורך להפריך זאת בעזרת רציונלים או על ידי כך שהוא מקדש דברים שבהיגיון. הנושא הזה מקים כזו מהומה לדעתי, כי הוא דוגמה קלאסית לאפולוגטיקה חילונית. ריבוא אזרחים שהם בוודאי ייצוג של רבים עוד מהם מרגישים צורך לקדש עניין שטותי כדי כך שהוא הופך להיות עבורם עניין מצפוני. אני די משוכנע שאלמלא היה מעורב בעניין שיקול דתי, היה הדבר חולף ליד האוזן בלי לעורר ניד עפעף. בתוך תוכו, כך אני סבור, מרגיש האדם החילוני ריקות מסויימת לעומת האדם הדתי, בעוד זה שר זמירות חג, ומחווה את מעמדו בפני האל, האחר חי חיים רצופים של חולין. הוא חש בחסר אך על מנת להצדיק זאת דרושה לו מהומה ומכאן העמדה האפולוגטית. זו דעתי.
|
|