בתשובה להאייל האלמוני, 02/09/10 10:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה "להתעלל"? היתה פעם כתבה נרחבת במוסף חג של ידיעות אחרונות, שבה ראיינו עשרות אנשים בעלי שמות מיוחדים מאוד ואף תמהוניים ("אוחזת" וצפונה). בכותרת המשנה גם כן נאמר משהו כמו "מה ההורים חשבו לעצמם כשעשו דבר כזה לילדים?". אבל לא היתה לה שום אחיזה בכתבה, כי כולם עד אחד ציינו שהם אוהבים את השם שלהם ולא היו מחליפים אותו. חלק אמרו שגרם להם קצת מבוכה בילדות, אבל אף אחד לא כעס על הוריו, לא החליף את השם ולא הרגיל את חבריו להשתמש בקיצורים "מסווים" לשם. המסקנה האישית שלי מהשיבוש בכותרת: אחד מהפחדים הבסיסיים של הישראלי המצוי הוא לא להיות אחד מהחבר'ה1. הפחד הזה כל כך מושרש, עד שגם כאשר ישראלים רואים בשטח שאפשר להיות חריג/שונה במובן X והשמיים לא נופלים בגלל זה, זה נקלט כרעש בלבד. זה לא נכנס לראש. עדיין העוול הכי גדול שאפשר לעשות לילד הוא לגרום לו שוני חברתי כלשהו2. 1 לא, אני לא מדברת על אליטות האייל. כולכם ייחודיים, כולל זה שתיכף יצטט לי ממונטי פייתון). 2 כן, זה מתייחס גם לברית המילה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "התעללות" היתה לא ברצינות, וברור שיש טרגדיות גדולות יותר משם חריג. בכל זאת, זה לא נוח, גם אחרי תום הילדות. הדוגמה המהירה ביותר שעולה לי עכשיו היא אישה שהכרתי, ששמה "צנועה", ובגיל 60+ היא עדיין היתה מתבדחת-מתנצלת בכל פעם שפגשה אדם חדש, והיתה פולטת משהו בסגנון "זה לא אשמתי, זה ההורים שלי...". היא לא החליפה את השם בתעודת הזהות ולא נראה לי ש"כעסה" על הוריה. השם היה יותר כמו יבלת לוחצת שמתרגלים לחיות איתה, ואנשים עם בעיית שם כזאת הם כנראה רבים יותר מאלה שהעיתונאי/ת הצליח/ה לאסוף לצורך הכתבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לשם - התחושות של אנשים אל השם שלהם הן מאוד אינדיבידואליות ולפעמים הם יותר חריפות ממה שנראה כלפי חוץ, גם כשהשם הוא לא חריג בצורה בלתי רגילה והוא סתם שם לא כל כך נפוץ. כמו דרורה למשל. אולי לא רבים יודעים אבל השם המקורי של דולי, אשתו של פואד, היה דרורה. היא טענה שכשהיא היתה קטנה היה לה קשה לבטא את השם הזה ולכן היא היתה אומרת ''דולי'', ושככה זה נשאר. בגיל העשרה היא כבר דאגה שכולם יקראו לה רק דולי וכשהוציאה תעודת זהות היא גם כתבה ''דולי'' כשמה הרשמי, ושנים אחר כך, בגיל שלושים ומשהו, היא החליטה שדולי זה מתוק מדי או ילדותי מדי ושינתה את שמה למאיה, אבל למאיה אף אחד לא התרגל כך שממשיכים לקרוא לה דולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי בצבא בחורה בשם ''צעירה''. תהיתי אז כיצד שמה ישתלב במהלך חץ הזמן של חייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אפילו קודם, בחץ הזמן של שירותה הצבאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחת מהפקידות בבסיס בו שירתתי קראו ''בובה''. האושר שהוסיפו לעולם הבעות הפנים של אנשים שלא ידעו זאת, למשמע מפקדים בכירים אומרים משפטים כמו ''בובה, הדפיסי בבקשה את המייל של איקס'' היה שווה את כל סבל שאולי גרמו לה הוריה. שם המשפחה שלה, אגב, היה ברבי. אני לא ממציא את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
her google count must be impressing.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי מישהי בשם לינדה (יפה בספרדית). שם לא מאד נדיר, לא בגירסתו הספרדית, לא העברית, וגם לא הלטינית (בלה). אמה מה, היא סיפרה לי שאביה נתן לה את השם הזה, מכיוון שהיא היתה כל כך מכוערת, שהוא רצה שיהיה בה לפחות משהו אחד יפה. ___ ומי שחושב על ג'וני קש, עושה זאת על אחריותו בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וידוע המקרה של פרופסור שנתן לבנו את השם ''חמור'' והוא התאבד במהלך חייו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 107888 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו שמות, נדמה לי שהעניין הוזכר באייל, אם כי חיפוש שביצעתי כעת לא העלה ממצא - היה פעם ברח' נחלת בנימין בת''א בעל מלאכה שנשא את השם היטלר. אאל''ט שמו הפרטי היה אדולף. ומדובר כנראה בשנות הארבעים והחמישים למאה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחמי יש חבר טוב בשם דולף. קיצור של אדולף. ונשאלת השאלה - מה גרם לזוג יהודי בניו ג'רזי בשנת 1947 לקרוא לבנם דוקא בשם הזה? בצורה לא מפתיעה הוא פסיכיאטר במקצועו. (בצורה כן מפתיעה הוא היה ההשראה לדמותו של פרייז'ר (עוד בימי צ'ירז העליזים). קצת פחות מפתיע אם יודעים שחבר שלישי שלהם היה שנים לא מעטות סמנכ"ל ומנכ"ל NBC. כן, כן, אנחנו משפחה מקושרת היטב.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים עוררו בי מחשבה שקיננה מתחת לסף ההכרה: זה זמן רב שאני נמנע מצפיה בסדרות קומדיה אמריקאיות (ובריטיות). הן פשוט לא מצחיקות אותי. כולל קלאסיקות כגון 'סיינפלד' או לאחרונה 'המשרד'. הנחתי שהדבר נובע מהיותי בן לתרבות והוויה אחרת. עובדה שקומיקאים וסטנדאפיסטים ישראליים לדורותיהם כן הפילו אותי ברצפה. הבולט והמוכשר מקרב הנוכחיים, אגב, הוא שחר חסון. פצצת הומור ואנרגיה. אבל לעומת זאת סדרות דרמה/מתח הלקוחות מקצה המציאות האמריקאית השונה כל כך מהנעשה בישראל דווקא עניינו ורתקו אותי מאוד. 'הסמויה' למשל, שעסקה בהווי גיטאות השחורים והסמים בבולטימור. או 'ילדי האנרכיה' (שבמזל"ט פתחה עתה עונה 3) שעיקרה סוגת תרבות כנופיות האופנוענים בדרום-מערב ארה"ב. ולעומת הלעומת דווקא סדרה כמו 'עספור' שלנו די לא הלהיבה אותי. אז זה רק אני וטעם אישי או שיש הסבר כללי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה כמעט בכלל טלויזיה ישראלית, סינפלד והמשרד לא מדגדגים אותי אבל QI ודוקטור הו מצחיקים אותי עד דמעות. ראיתי ככל שאני יודעת את כל הפרקים שאי פעם שודרו של חוק וסדר, כולל חלק מסדרות הבת. הסטנד אפ של אדי איזארד מבריק בעיני, וגם של לואיס בלאק וביל מאהר, למרות שאני לא מסכימה עם כל התפיסות הפוליטיות שלהם. ראיתי כל דבר שסטיבן פריי אי פעם עשה, וכנ"ל ג'וס וידון. אתה רואה כאן איזשהו דפוס? גם אני לא. קוראים לזה טעם אישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה QI? לדוקטור הו טרם הגעתי ברשימת ההורדות המתוכננות. גם לי יצא לראות הרבה מפרקי חוק וסדר לשלוחותיה. את אדי איזארד אינני מכיר. אחפש. ניסיתי את ביל מאהר פעמיים-שלוש ולא צלחתי. כנראה שהאנגלית שלו גבוהה מדי עבורי. אהבתי את 'סטיבן פריי עושה את אמריקה'. כנ"ל לגבי ג'וס וידון וסדרות המד"ב פיירפליי (כולל הסרט סרניטי) ובית הבובות. פחות התחברתי לערפדים שלו - באפי ואנג'ל. ובעצם, בהירהור נוסף, קיימות סדרות המוגדרות קומדיה(למרות שאינן צחוקים וגיגים) שכן חביבות עליי. מאוד. 'עקרות בית נואשות' WEEDS ולאחרונה 'האחות ג'קי'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי דוקטור הו, כדאי שתזדרז, הם כרגע בעונה השלושים ומשהו. התכנית QI היא בעצם שעשועון טריויה, אבל מזן שונה לגמרי. המנחה הוא סטיבן פריי, ופאנל של ארבעה (בד"כ קומיקאים) שאחד מהם הוא תמיד אלן דיויס, מנסה לענות על שאלות. תשובות מקבלות ניקוד לפי כמה שהן מענינות, והחטא הגדול מכולם הוא לענות בקלישאה שגם אינה נכונה. אם אחד מהמתמודדים עונה תשובה שגויה שצוות התוכנית חזה מראש שישגו בה, או חמור יותר - תשובה חוכמולוגית מתבקשת - המסכים מהבהבים וקול צופר נשמע למען יראו ויראו. מצריך המון ריכוז, ושווה כל רגע. אדי איזארד הוא אחד מגדולי הקומיקאים בבריטניה כרגע. הוא מתואר לעיתים קרובות על ידי חברי מונטי פיתון כ"הבן הממזר האובד". הוא טרנסוטיסט, ולפחות בתחילת הקריירה שלו היה מופיע תמיד בלבוש אישה, אבל זה לא כל כך נושא דיון מבחינתו, זה פשוט מי שהוא. הוא מצליח להיות חריף בטירוף אבל עדיין לשמור על נימוס בריטי קלאסי, הוא משתדל לא להעליב אף אחד וזו אמירה חיובית עליו. עם זאת הוא מתעסק הרבה בדת והסטוריה, שני נושאים שקרובים לליבו, בהיותו אתאיסט וחובב הסטוריה נלהב שתחום העניין העיקרי שלו הוא יום הפלישה לנורמנדי. את "עקרות בית נואשות" אני רואה מכח האינרציה. העונות האחרונות היו בינוניות מינוס. אני צריכה סיבה ממש ממש טובה כדי להתחיל לראות סדרה חדשה, כרגע הלו"ז שלי מלא לחלוטין עם דוקטור הו, טורצ'ווד, true blood, entourage, Hung, New trick. מה גם ש Dexter, supernatural, fringe, castle, House, QI מתחילות עונות חדשות החודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשואות חן חן והמון תודות על ההפניות. אני לא ממהר לשום מקום (במקרה של דוקטור הו, או כמו בדברים החדשים יותר כדוגמת קומיוניטי) שכן המחסנים שלי מלאים בעשרות שעות טלוויזיה. משתדל לעשות מרתון ברצף של לפחות עונה שלמה מכל סדרה. כמובן שלא יכול להתאפק מלצפות בבודדת בפרקים מהזן של 'דקסטר', 'מד מן', 'האוס' ו'שובר שורות', ששכן צעיר הביא לי על דיסק-און-קי את שתי העונות הראשונות, וכלל לא ידעתי על קיומה לפני כן. זה היה בדיוק בראש השנה אשתקד. בחגים הנוכחיים מתוכננת צפיה ב-castle s01 (כבר התחלתי) וב-weeds s04-05 בינתיים, בחזית המקומית, התחילו לשדר את התכנית היומית המשובחה 'מחוברים' של דורון צברי. סדרת ההמשך הגברית של 'מחוברות'. ראיתי ברצף את 8 הפרקים הראשונים (מתוך 10 ששוחררו עד אתמול). כ-200 דקות, לא כולל הפסקות אוכל, שתיה והתרעננות, של ריגוש הראש. מומלץ. אישית, הכי מתעניין בדמותו של שי גולדן, עורך מוסף 'הארץ' וכותב מחונן. [רבע ספוילר - מסתבר שהוא ואחיו ננטשו לאחר לידתו ואומצו כשהיה בן 6. סיפור מרתק] שנה טובה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח בחשבון שלקאסל לוקח קצת זמן לצבור תאוצה, אבל הסבלנות משתלמת. בפרק הלואין של העונה השניה יש קולבאק לפיירפליי שזכה לתואר ״הקולבק הכי טוב של השנה״ על ידי television without piti. ובמה שקשור לטלויזיה ישראלית, אני אעמוד במריי ואמשיך לצפות רק במעט החיוני כדי לא להעליב את המעט מאד מחברי שעובדים בתעשיה זו. ואיך שכחתי את מאד מן? ואת 30 רוק? אני מאשימה את הסתיו, עם הענן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא את, ולא הסתיו, ואפילו לא חשרת הענן - זה בגלל ריבוי סדרות מצוינות המאלצות גם את הרשתות הגדולות להתחדש ולהתחרות במשבצות שידור שנחשבו מסורתית כתפוסות. אני למשל שכחתי להזכיר את אחת המועדפות שלי השנה the good wife בכיכובה של מרגוליס הנהדרת. וכמובן damages האפלה עם גלן קלוז במשחק מזהיר לתסריט מסעיר לא פחות. מחוברים עונה 1 מחוברים עונה 1 פרק 1 דף הסיקור מחוברים עונה 1 פרק 1 עמוד הקישורים להורדה וכך הלאה עד פרק 5 באתר זה. אני מעדיף להוריד מ-megaupload שכן המהירויות בשרתיו עשויות להגיע לקצבים גבוהים מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא עברתו לו אחד מהם איך שהגיע לארץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
____ מענין, אני חשבתי דווקא על חיים משה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז את מכירה דוגמא אחת, ובעיתון נתנו אולי 30 דוגמאות, אבל את רשאית להחזיק בדעתך ואני בשלי, וככה נוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "'אוחזת' וצפונה"? את מתכוונת ל"אוחזת ענף שקד"? כי אם כן אז אני חושב שהגישה שלך שלפיה בגלל שעכשיו לאייל יש הנהלה חדשה ועיצוב חדש, כל המידע שנצבר בו קודם לכן לא נחשב יותר - היא ממש חצופה. כבר ציינתי כאן1, ממש לא מזמן2, שהשם הזה מעולם לא הוענק לאף ילדה. 1תגובה 190366 2 מה זה פחות מ-7 שנים בין חברים? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |