בתשובה לברקת, 02/09/10 11:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא הכי משכנע אותי, ואני אומר לך למה: הביטוי "מתפרק", בהקשר הזה, הוא מטאפורי, ולכן המשמעות שלו לא הכי ברורה, אבל האימפליקציה המיידית שאני קולט מהמונח היא שהסובייקט איננו עוד, האופי שלו השתנה עד למידה שבה הוא כבר לא אותו דבר שהוא היה קודם, אלא עכשיו הוא בכלל הרבה דברים אחרים. הבעיה היא שזו נראית לי כמו טענה מרחיקת לכת, שלא לומר לא קוהרנטית. בנוסף, הדוגמא שלך, אם הבנתי אותה, אינה דוגמא למקרה שבו סובייקט "התפרק" בכלל: זו דוגמא למקרה שבו הסובייקט, היציב והסולידי לגמרי, מתקשר עם סובייקטים אחרים בתיווכו של מדיום חדש. אני עדיין אני, אני עדיין נמצא, עדיין יש לי תחושות פנימיות שעליהן אני מדווח לזולת, כל מה שהשתנה הוא שדיברתי איתך על גבי, או באמצעות, הבלוג שלי. לא "התפרקתי". לא לבלוג שלי, או לפייסבוק שלי, או לאימייל שלי או מה שלא יהיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאתה מייחס למונח "התפרקות" איזו התמוטטות פסיכולוגית או קריסה של ייאוש, ולא זו הכוונה. בסך הכל מדובר על *פרגמנטציה*. מראה קליידוסקופי של ריבוי חלקים והשתקפויות, שמהווה ניגוד לניסיון המודרניסטי והפרה-מודרניסטי לדבר על "עצמי" ולהגדיר אותו במגדרות ומסמרות. האינטרנט הוא בסך הכל מדיום, אבל כטכנולוגיה הוא חלק מהתמונה הזו, גם מאפשר אותה וגם מקדם אותה. אין כאן ניסיון לטעון שאנחנו "מתפרקים בגלל האפשרויות שהאינטרנט מציע", או כל דבר שדומה לזה, אלא הדגמה קונקרטית של ההתחלקות הזו של העצמי ולתפקוד במישורים נפרדים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |