בתשובה לעומר מוצפי, 24/08/10 13:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא נותר לי אלא לחזור על מה שאמרתי: הטיעונים שאתה מביא הופכים את כל רעיון התועלתנות לחסר ערך. אם אתה יכול לקבוע שרירותית את מקדם הרווח/הפסד של המעשה, אתה יכול לגרום לכל מעשה לקבל כל ערך שהוא, ובעצם אתה מכניס אמות מידה לא תועלתניות לחישוב. יש מקומות בהם זה סביר, למשל קביעת ערך עצום לאבדן חייו של הגלדיאטור לעומת ערך קטן להנאה של כל צופה (אבל למה? כי יש לנו עקרון לא בהכרח תועלתני של "קדושת החיים" או משהו דומה), וישנם מקרים בהם זה ממש מגוחך (בעיני. הכל בעיני), כמו הקביעה שהצלת החיים של החמישה צריכה להכתב בטור "רווח" לעומת אבדן החיים של האחד שנכתב בטור "הפסד", ואז יש לשקלל את הטורים כך שהפסד מקבל משקל גדול (לפחות פי חמישה במקרה שלנו) מרווח1. הרעיון שהפסדים צריכים לקבל משקל גבוה נראה לי כמשהו אד-הוקי שנתפר בדיוק בשביל להיחלץ מהבעיתיות בדילמה, ועצם העובדה שישנה כאן בעייתיות מעידה על פגם בסיסי בתועלתנות שכן הבעייתיות נובעת מעקרונות לא תועלתניים שמונחים בבסיס האינטואיציה שלנו. עובדה: החשבונאות המשונה הזאת אינה מופיעה כאשר לא מדובר בחיי אדם, אחרת כל רעיון המיסוי הלא-אחיד היה צריך להיחשב כבלתי מוסרי. הפסדם של העשירים לא היה מתקזז ברווח וברווחה של העניים. עכש"ז מיל עצמו אכן החזיק בדיעה הזאת בשלב מסויים אבל חזר בו מאוחר יותר. למה לא לערוך את החשבון אחרת? אני הייתי מציע לסכם את שני הטורים ורק אז להכפיל את התוצאה במקדם הרווח/הפסד, והייתי מקבל 4- כפול המקדם הגדול, מה שהיה אומר "להסיט, ומהר, ואם אפשר גם לזרוק איזה איש שמן לפסים ליתר בטחון". אם כבר מערבים כאן דעות אישיות, אני מאמין שעצם קיום המוסר מושתת על יסודות תועלתניים לשימור החברה ולפיכך גם לרווחת הפרט, אבל היישום שלו בפועל, כלומר גזירת החוקים הספציפיים מרוחקת מהיסודות האלה עד כדי כך שהיא בלתי תועלתנית במרבית המקרים. "לא תרצח" מבוסס על כך שחברה בלי הכלל הזה תיתקל בקשיים רבים, אבל כשאנחנו מיישמים את הכלל זה נעשה הרבה אחרי שהעקרון הכללי הופנם במידה שאינה מאפשרת לשקול כל רצח לגופו מהזוית הזאת. אחרת היינו זורקים את האיש השמן אל הפסים בלי לחשוב פעמיים. ____________ 1- אגב, שלא כטענתך, מהבחינה הזאת בנתאם דוקא מפספס את האינטואיציה שלנו, כי כזכור רוב האנשים בעד הסטת המתג. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד. יש פה אכן צרות גדולות. ראשית כל, נשאלת השאלה, איך משקללים תועלות. התשובה הפשוטה ביותר היא: שואלים את האדם הרלוונטי. אתה יודע מה חשוב לך בחיים, ובדיוק עד כמה תהיה מוכן לסבול בעבודה משעממת כדי לחזור לבית שיש בו מקרר חדש ונוצץ. מכאן נגזר ליברליזם: אם אתה יודע הכי טוב איך לשקלל את התועלות שלך, אתה צריך לשקלל אותן בעצמך, ולא להניח לכומר או לרבי לעשות זאת בשבילך. יתירה מזאת - די ברור מכאן למה אי אפשר לחבר תועלות של אנשים שונים. איך תשווה? לפי איזה סולם? לכל אחד יש סולם עדיפויות אחר. בעניין הגלדיאטור, כמו בעניין חדר הרופא, העניין הופך מאוד פשוט: האם הגלדיאטור מוכן להקריב את עצמו למען הנאתם של הצופים? האם האיש הבריא מוכן לתרום כליה? לפעמים כן, בדרך כלל, לא. לעיתים אין לך ברירה אלא להשוות תועלות בין אישיות. למשל, האם רצונם של בני משפחה שלא "לחלל" את גופתו של יקירם המת צריך לקבל קדימות מול סבלם של שני חולי דיאליזה? תשובתי היא שבפירוש לא. באופן דןמה, סל הבריאות הוא אכן דוגמא למקום שבו אין לך ברירה אלא להפעיל שיקולים תועלתניים: האם מוטב להציל 10 חולי פרקינסון או 2 חולי סרטן? ברור שאת ה-10. הנקודה החשובה שיש לתת עליה את הדעת היא זו: כאשר אתה משקלל תועלות יש לנקוט משנה זהירות. הפרטים הקטנים של התורה התועלתנית - הם העיקר (ולא העיקר עצמו). איך ומתי ניתן לשקלל תועלות? רק כאשר אתה משווה דברים מאותו הסוג בדיוק. אינך יכול להשוות מוות של אדם אחד לאושר של רבים. אינך יכול להשוות התקררות פשוטה (של 100,000 איש) למוות מסרטן (של אדם 1). אבל אין לך ברירה אלא להשוות בין 10 מקרי מוות מסרטן ל-20 כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפרקינסון לא מתים, כך שאין בה עניין של ''הצלה'' באותו מובן של הצלה ממוות שיש בחלק גדול מהמחלות הסרטניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל העיקר איננו האיכר כי אם בת האיכר, והעיקר שהאיכר לא יהיה בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"האם רצונם של בני משפחה שלא "לחלל" את גופתו של יקירם המת צריך לקבל קדימות מול סבלם של שני חולי דיאליזה? תשובתי היא שבפירוש לא." טוב, אבל למה לא? אם הסיבה שלך היא, למשל, שסכום הסבל הפיזי של שני חולי דיאליזה גדול מהסבל הנפשי של הורים שמרטשים את גופת בנם, אז אתה תועלתן - ואם תהיה עקבי אז תצא לך קריקטורה. ואתה כנראה עקבי כי לדעתך "ברור" שצריך להציל 10 פרקינסון במקום 2 סרטן. אז בניגוד למה שכתבת למעלה "חשבון תועלות" כן עובר בין אנשים שונים. אבל אם התשובה שלך מסתכמת ב"בפירוש לא", אז נעשהו אחר יגיד "בפירוש כן", וגם זו קריקטורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שהבאת קצת מגוחכת, כי בפועל צריך להחליט בין סוגים שונים של רווח לאנשים שונים, ואכן מחליטים. שוב, בדוגמא העליונה לתועלתנות : מה תעדיף להוסיף לסל התרופות - טיפול שמציל את חייו של בן אדם יחיד, או טיפול שמציל 20 אנשים מעיוורון? יש לך כסף לאחד מהם. או מה עדיף, טיפול יקר לסרטן, או סיבסוד לביקורי רופא? וכן הלאה. כל ההחלטות האילו מתקבלות על בסיס כזה או אחר, ואני חושב שגם אתה היית מסכים שאם בדוגמא למעלה הטיפול היה מציל 20000000 אנשים מעיוורון לעומת חייו של בן אדם אחד, היית יודע מה לבחור, למרות שאילו דברים שונים בתכלית עבור אנשים שונים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |