בתשובה להמסביר לצרכן, 01/08/10 0:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם כי יש לנו כח. מאז המהפכה הצרפתית, נוצרו כאן מדינות עם הרבה כח. בכח הזה אפשר להשתמש גם לרעה. אבל אפשר גם להשתמש בו כדי לחלץ ילדה מהורים מתעללים, וכדי להכניס לכלא אב שאונס את בנותיו, וכדי לכפות על גבר אלים שאשתו נמלטה ממנו לשלם לה מזונות. אתה לא צריך להתבייש בעובדה שיש לך ערכים. זה מותר, וזה אפילו טוב. ואתה לא חייב להתפשר על ערכי היסוד שלך כדי להכיר בזכותם של אנשים עם ערכים אחרים להתקיים. לא, סירוב להתפלל באותו בית כנסת עם הומואים הוא בעיה משנית. הטיפול בבעיה המשנית הזו חשוב, משום שהוא הופך את החברה החרדית לקצת יותר סובלנית. ואז אפשר יהיה להתמודד עם הבעיה העקרונית יותר, והיא הנכונות של חרדים להפעיל אלימות נגד הומואים, והצורך של נציגיהם בכנסת לקדם חוקים מפלים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
===>" אבל אפשר גם להשתמש בו כדי לחלץ ילדה מהורים מתעללים, וכדי להכניס לכלא אב שאונס את בנותיו, וכדי לכפות על גבר אלים שאשתו נמלטה ממנו לשלם לה מזונות." בשביל מה אתה טורח לזעזע אותנו בסיפורי האימה הללו? השאלה שעל הפרק היא האם נכון להשתמש בכוח כדי לכפות על חרדים להתפלל עם הומואים. אין חולק (בקרב החרדים או החילונים) על העובדה שיש להשתמש בכוח כנגד אנסים, רוצחים ואלימים. לי יש ערכים ולך יש ערכים ולרבובדיה יש ערכים. איש לא מתבייש בערכיו ולא מעוניין להתפשר עליהם. אבל לטענתך - האם הבנתי? - הדרך לקבוע ערכיו של מי ייכפו על האחרים היא לבדוק למי יש יותר כוח. לי זה מזכיר את הליברליזם של החמאס: יש להם ערכים שהם לא מתביישים בהם ולא מתפשרים עליהם - אז ברגע שהיה להם כוח הם כפו את ערכי האיסלם על כל תושבי עזה. ===>" הבעיה העקרונית יותר, והיא הנכונות של חרדים להפעיל אלימות נגד הומואים". חזור שנית, אתה רוצה להפעיל כוח אלים שיכפה על החרדים תפילה עם הומואים, כדי שהחרדים לא יפעילו אלימות נגד ההומואים?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, ולא. אני לא מציע להכניס משטרה שתאכוף קבלת הומואים לבתי הכנסת. לא. הבעיה הקריטית איננה חוסר נכונות של דתיים לקבל את הגאים בקהילה הדתית שלהם, אלא הצורך של הקהילה הדתית למעוך באלימות את הגאים. השפלה, אלימות, וחקיקה מפלה הם-הם לב הבעיה. את אלה צריך לעצור. גם בכח, אם צריך. ועכשיו לעניין שעל הפרק: כאשר רבנים מוכנים לצאת בכרוז מעין זה, המציין במפורש שהשפלות ואלימות אינם כלים לגיטימיים - זו התקדמות עצומה. זה נפלא - ואותי מטרידים פחות הניואנסים של קבלה או אי קבלה לתפילה בבית הכנסת. הצהרת רבנים שלפיה אלימות איננה לגיטימית כלפי הומואים היא דבר חשוב ביותר. מהפכנית, אפילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"השפלה, אלימות, וחקיקה מפלה הם-הם לב הבעיה. את אלה צריך לעצור. גם בכח, אם צריך" להשתמש בכוח כדי לעצור... - אלימות - אין פה נפקא מינה. כולם מסכימים. - חקיקה - זה לא ברור. איך אפשר (במדינה דמוקרטית) לעצור חקיקה בכוח? - השפלה - מאוד קשה. תלוי מה משפיל אותך. ואתה הרי לא רוצה לשלוח משטרה כשמישהו חש מושפל כשמנדים אותו מבית הכנסת. ===>"הצהרת רבנים שלפיה אלימות איננה לגיטימית כלפי הומואים היא דבר חשוב ביותר. מהפכנית, אפילו." אני מצטרף לקריאות ההידד ושמח שההצהרה הוצהרה. עם זאת, "מהפכנית" נראה לי מוגזם. אני חושב שאת "לא תרצח" כתבו קצת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אם כי, בחברה החרדית, ערך שלמות המשפחה נמצא היום במעמד קצת מוזר. נראה לי שהוא במגננה, ולכן, אם תותר לי לשון פיגורטיבית, הוא יוצא למתקפה נגד ערכים אחרים כדי לקבע את מעמדו. הוא מנסה להפוך להיות חשוב יותר מ"לא תרצח" מ"לא תענה עד שקר" ומ"לא תשתמש באלימות" (הדברה ה-11). כמה חרדים (ודתל"שים) ששוחחתי איתם על העניין טענו באזני את הטענה המעניינת הבאה: כאשר הורה מתעלל בילד (או בבן משפחה אחר), צדק ממילא יעשה בישיבה של מעלה. שם, בשמים, הקרבן יזכה לפיצוי מלא על העוולות שנעשו לו בארץ, והפושע יעמוד לדין צדק אלוקי. לכן אין טעם לנסות ולעשות צדק לא-מושלם כאן על האדמה, במחיר של פגיעה בערך שלמות המשפחה. מול הטיעון הזה, שצדק כבר יעשה בשמיים, קשה לרבנים לצאת, ולכן יש נטיה לא לטפל בעוולות בכל מקרה שבו הטיפול הזה מאיים על ערכים מסויימים. הטיפול בהומואים הוא פן אחר של אותו עקרון. יש "טיפול" האלים בהומואים בקהילות דתיות מסויימות. כדי לצאת נגד האלימות הזו, הרבנים צריכים להעריך שהאלימות הזו נהיית מסוכנת יותר מהאיום שההומואים מציבים לשלמות מבנה המשפחה המסורתי. כנראה שאנחנו הגענו סופסוף ליום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת שמעת את הטענה הזאת על "צדק אלוהי" מחרדים ודתל"שים? זאת טענה לא יהודית בעליל. לא שמעתי אותה מעולם. אמנם יש בהלכה מושג של פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים, אבל במקרים המעטים שהוא מופיע מתקיים דיון פרשני שמנסה לתהות מה הוא אומר בעצם. ההלכה היהודית לא נסמכת על קיום עולם בשמיים או על צדק אלוהי. השארת אותי מופתע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. ושמעתי עוד אי אילו דברים מפתיעים. למשל, יש מדרש על זמרי בן סלוא ופנחס בן אלעזר (פינחס [ויקיפדיה]). הסיפור הוא שזמרי חטא (שכב עם מדיינית), וגרם למגפה. פנחס, בניגוד מפורש לדעת מנהיגי העם (משה ואהרן), לקח את החוק לידיים והרג את זמרי ואת המדיינית. הוא יצא גיבור. "קנאי לדבר השם". פנחס הפך להיות מודל לחיקוי לדורות של קנאים - והוא הדוגמה שאליה שואפים היום הצעירים החרדים שבניגוד להוראות מפורשות של הרבנים יוצאים להשליך צואה על רפורמים, להכות הומואים, לזרוק אבנים על מכוניות מתחת לסנהדריה, ומעשים דומים. קשה מאוד להלחם בתופעות הללו בגלל התקדים של פנחס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"קשה מאוד להלחם בתופעות הללו בגלל התקדים של פנחס." במקרה כזה, ההצהרה הנ"ל ממש לא משמעותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעירים שפועלים כנגד דעת הרבנים לא עושים את זה בגלל פינחס. אלה במקרים רבים צעירים שאיך לומר, לא נשמעים לדעת הרבנים גם בנושא עישון בשבת, נניח. מה שנהוג לכנות שולי החברה החרדית, או בפשטות שבבניקים. מקרים של כאלה שתופשים את עצמם כפינחס מודרני הם נדירים יותר; נניח, מישהו שהולך למצעד הגאווה ודוקר שם צועדים. הסיפור של פינחס הוא מקרה-מבחן מעניין לתופעה שקיימת ביהדות בכל מיני תחומים (וחוסר הידע שלי במחקר משווה של דתות מקשה עלי לדעת אם גם בדתות אחרות). התאור המקורי מציג את פינחס כגבור. באו חז"ל ופרשנים מאוחרים יותר, שהיו מודעים לכוח המשיכה של הסיפור הזה, והעמידו את הענין באופן הלכתי שלמעשה אמור למנוע כל חיקוי שלו על ידי הצבת תנאים בלתי-אפשריים למימושו. אותו דבר נעשה, למשל, בענין עונש המוות בהלכה, בן סורר ומורה או עיר הנדחת. זה מהלך של עידון הרעיונות המקוריים, אבל נשאלת השאלה באיזו מדה המהלך הזה הצליח. זה מהלך שמקבל את הרעיון שקנאות היא לגיטימית או שעונש מוות על חילול שבת או ניאוף הוא נכון, ורק קובע שבמציאות אין לממש אותם. השאלה היא האם הקביעה לגבי המגבלות המציאותיות היא חזקה מספיק כדי לגבור על התודעה הערכית ההפוכה שמטופחת כאן. במקרה של הקנאות מדובר בסתירה פנימית; מהותה של הקנאות הפינחסית היא החריגה מכללים רגילים של הלכה ומשפט, והשלטת "צדק מהפכני" אכזרי. כיצד, אם כן, ניתן להכניס את הקנאות הזו עצמה לתוך מסגרת הלכתית שתקבע מתי ניתן להפעיל אותה? מעניין לראות האם תהליך עידון כזה עבר גם על דתות אחרות, ואם כן - מה היתה מידת ההצלחה שלו. האסלאם נראה כדת שמשוועת לפרשנויות כאלה. למשל, כל עוד אתה מקבל את הסכם קורייש כמודל לחיקוי אדם לא-מוסלמי יתקשה לחתום על הסכם כלשהו עם מוסלמי מאמין. האם הזרמים המתונים באסלאם אכן נוקטים מהלכים כאלה? ומה קורה בנצרות? אם מישהו כאן בקי בכך, אשמח לשמוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומר, ראשית הסיפור על פנחס מופיע במקרא, ולא כפי שכתבת. חוצמזה, אולי אתה מכיר מצוין את העולם החרדי, ובמיוחד את השינויים הנוכחיים בו, אבל לדעתי כאן אתה טועה בניתוח הסוציולוגי, כלומר מחפש את המניעים לאלימות במקום הלא נכון. "קשה מאוד להלחם בתופעות הללו בגלל התקדים של פנחס" - אתה באמת חושב שזאת הסיבה לאלימות? ואם פרשת פנחס היתה יורדת בעריכה, פתאום כולם היו נשמעים לרבנים? לדעתי (הלא מקורית) קנאות דתית אלימה היא תוצאה של מסגרת מאוד מגבילה, שלא נותנת ל"אנרגיה" שלהם להתבטא בשום מקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאנחנו מסכימים. אבל אתה גררת את הדיון לקצה הטרוויאלי -של ענייני אלימות - שבו קל להסכים. בשבילי, למעט מקרי קצה של סאדו-מאזו וכאלו שמוכנים מרצונם לספוג אלימות, אי-אלימות זה לא ערך אלא תנאי מוקדם לקיום ערכים. לכן העניין פשוט: בין שאתה חרדי, מתנחל, חילוני או הומו - אם אתה נוקט באלימות (לא חשוב כלפי מי) - צריך לפוצץ לך את הצורה. זה שאיזו קבוצה קיקיונית מנסה להצדיק אלימות באמצעות חישובי קיצין, והנה"ח של גילגולי עולמות, זה אולי מעניין אנתרופולוגית - יותר מתמיה - אבל לא משנה. עדיין, אם הם פועלים באלימות (כלפי הומו או סטרייט, איש או אישה, חילוני או דתי), צריך לפוצץ להם את הצורה. אשר על כן, כל עניין האלימות חשוב, אבל טרוויאלי. מה שנשאר מעניין (לדעתי) הוא יחסם הלא-אלים של האורתודוכסים כלפי ההומואים שבקרבם. האם ההצהרה הנ"ל מעידה על שינוי ביחס הזה? לדעתי השינוי, אם בכלל, איננו משמעותי. להבנתי, המצהירים לא אישרו את מימוש הנטיה ההומואית אלא רק את הנטיה עצמה. כלומר, עדיין, אם יש לי פנטזיות הומואיות זה נסבל אבל אם אני ממש אותן זה בלתי נסבל. נדמה לי שעדיין מותר לנדות מהקהילה ומבית הכנסת הומואים פעילים, ובטח "גאים" שאינם פועלים לדיכוי נטיתם. אז מה צריך להיות יחסם של החילונים (והמדינה החילונית) כלפי האורתודוכסים שמתיחסים כך אל ההומואים שלהם? לדעתי עדיין יחס של אי-הסכמה (אולי שאט נפש) אבל אי התערבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להתייחס גם להערה שלך מהפתיל הקודם. קודם כל, אני אנצל את ההזדמנות כדי לקרוע לך את הצורה בעניין טריביאלי אחר. הזכרת לי (וגם אני הזכרתי לעצמי לרגע) שלפני מספר שנים היה משחק כדורגל בין מכבי חיפה לבית"ר (אם זכרוני אינו מטעני). בית"ר הפסידו באופן מביש. אוהדים זועמים ניסו להוריד את המיניבוס שלהם מהכביש. המאמן של בית"ר דיבר ברדיו, והתייחס לבעיית האלימות בארץ. "זה נורא, האלימות הזו! חייבים לעשות משהו! זה לא יכול להמשך ככה, כל האלימות הזו בארץ. אני אומר לך, צריך לקחת אלות ולפצח להם את הראשים אחד אחד!!!". טוב. לעניין. יש סחף קיצוני ברחוב החרדי. ולא מאתמול. הסחף הזה מתבטא באלימות כלפי הומואים, שוטרים, ועובדי עירייה, וכן בהחמרת הדרישות כלפי פנים (יש בפורומים חרדיים דיונים ערים בעניין אורך החצאית והשרוול שמותר ללבוש, ויכוח נוראי בעניין פאות נוכריות, וכו'). מצד שני, יש סחף חזק גם לכוון השני, בעיקר סביב המשיכה של תרבות צריכה, הצורך לצאת לעבוד, וכניסה של משכילים אנגלוסקסיים לקהילות החרדיות. המסמך הרבני הזה הוא צעד חשוב - לא לעיתים קרובות מעיזים רבנים לצאת במפורש כנגד הקנאים. לצעד הזה יש משמעות בדחיקת הקנאים לשוליים. אם כי, לצערנו, הנטיה הקנאית תמיד תישאר (ע"ע פינחס). אבל מוטב בשוליים מאשר במרכז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, זה באמת קורע, אבל לדעתי יש מה ללמוד גם ממאמני כדורגל. אני מסכים איתו שמי שנוקט באלימות דמו מותר. אפשר להתעדן ולדבר במידתיות, אבל בשורה התחתונה, לאלימים צריך לפצח את הראשים אחד אחד. אשר להשפעת המסמך על מיקומה של הקנאות, נראה לי שמיצינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא מיץ תפוזים, זה לא נגמר. לעניין האלימות, יש כאן דילמה. מצד אחד, צריך לכסח את הצורה למי שמכסח צורות. מצד שני, ככל שיש יותר אלימות בחברה, החברה הופכת מורגלת יותר באלימות, ואז יש יותר אלימות בחברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר מיץ אחר לגמרי. יש אנשים שנסחפים רחוק מדי עם ה''אחריות החברתית'' במקום ה''אחריות אישית''. אני לא מאלה. בעיני אין דבר כזה ''אלימות בחברה''. יש לפעמים בחברה אנשים שנוהגים באלימות. אם יש הרבה כאלו אז זה לא חברה. אם יש מעט צריך להוציא אותם מהחברה (עם או בלי ראש מפוצח) ואז לא יהיו בה אנשים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדברי הגרפיטי הידוע: "מוות לתומכים בעונש מוות!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין רב חרדי אחד שחתום על המסמך, וזו לא הטעות היחידה פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. בעקרון, אותם הדברים צריכים להיות נכונים גם לציבור הדתי לאומי - פרט לעניין אחד קטן - הוא שלא ראיתי את הדתיים-לאומיים מציקים להומואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד עניין קטן, שזה הופך את כל הפרשנות נוסח ''הבעיה הקריטית איננה חוסר נכונות של דתיים לקבל את הגאים בקהילה הדתית שלהם, אלא הצורך של הקהילה הדתית למעוך באלימות את הגאים.'', ו''יש ''טיפול'' האלים בהומואים בקהילות דתיות מסויימות. כדי לצאת נגד האלימות הזו, הרבנים צריכים להעריך שהאלימות הזו נהיית מסוכנת יותר מהאיום שההומואים מציבים לשלמות מבנה המשפחה המסורתי. כנראה שאנחנו הגענו סופסוף ליום הזה.'', ללחלוטין לא רלוונטית, מפני שכפי שאמרת בעצמך, הדתיים הלאומיים - אלה שחתומים על העצומה - אינם אלה שיש להם הצורך ''למעוך באלימות'', וכנראה שלכן גם ''האלימות הזו'' לא נהייתה ''מסוכנת יותר'' עבורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קל לנו לומר, כחילונים שמחוייבים רק למה שהם רואים כנכון, בלי ספר חוקים שאומר לנו מה מותר ומה אסור, לא משנה מה. הבעיה היא שבתנ''ך יש אישור מפורש על משכב זכר. יש כאן הכרה בזכויותיהם של ההומואים והלסביות עד כמה שההלכה מאפשרת להם. לומר שהם מקבלים את המעשה עצמו יהיה כמו לומר שהם מקבלים מלאכה בשבת (או משהו) זה יהיה לאשר משהו שהתורה מגנה בפירוש, מה שגם עם כל הרצון הטוב הוא בלתי אפשרי בקהילה האורתודוכסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ולכן אתה לא רואה גם אף אחד מבני הקהילה האורתודוקסית שעוסק בהלוואה בריבית. והניטפוק המתבקש: לסביות לא עוסקות במשכב זכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. הן עושות מעשה מצרים... אבל לכן המעמד של לסביות שונה לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופה באמת עולה השאלה, האם הבחירה של ארגונים כמו 'בת קול' לכרוך את עצמם עם הקהילה הלהט''בית באופן כללי מזיקה להן, מבחינת הברדק הפנים-אורתודוקסי, או מועילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, בת קול הוא ארגון של לסביות דתיות1. אני לא חושבת שהן יכולות לא לכרוך עצמן בזה. 1 דוגרי, הרי בארץ כל אחד הוא אורתודוקס, כולל החילונים, כולל האתאיסטים-שבכלל-לא-מגדירים-עצמם-יהודים, אלא אם הוכח אחרת. היינו, הצטרף באופן אקטיבי לקהילה שאינה אורתודוקסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן יכולות, טכנית, לנהל מאבק משלהן בלי להשתמש במילה ''להט''ב'' אפילו פעם אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני, הן משתמשות במילה לסביות, לא בכל הסל. חוץ מזה, לא הן, אבל יש אנשים בקהילה שיש להם נטיה לכרוך מאבקים שאינם קשורים כלל במאבק הלהט''בי, כי ''דיכוי-הוא-דיכוי-הוא-דיכוי'', עד כדי החלשת המאבק הלהט''בי, בשם המאבקים האחרים. ע''ע כביסה שחורה (ז''ל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן - לפחות חלק מהנציגות שלהן שהכרתי ושמעתי - משתמשות באופן תדיר בכל הסל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהן מבינות היטב שבלי המאבק הכללי של ההומואים, הן לא היו יכולות לזכות בחרותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות, אבל כמה לדעתך המאבק הכללי הזה *מחוץ לחברה הדתית* משפר את מצבן *בתוך החברה הדתית*, בפרט לאור כך שהומופוביה כנראה נפוצה יותר מלסביפוביה, בעיקר לגבי אמהות לסביות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, משפר את מצבן באופן משמעותי. אני חושב שהחברה הדתית (הלא חרדית) נעה ליברלה עם כל הציבור, וזה משפיע באופן ישיר על הקבלה של לסביות דתיות. לפני עשר שנים אף אחד לא היה מעלה בדעתו לקבל לבית ספר דתי ילד של לסביות דתיות שחיות מחוץ לארון. למעשה, הן לא היו מעלות בדעתן שאפשר בכלל לצאת מהארון ולהישאר בחברה הדתית (או ללדת ילד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע שהמשפט האחרון שלך נכון (בבבועה הדתית-ליברלית הקטנה והתחומה היטב זה היה עולה על הדעת גם לפני עשר שנים, ומחוץ לה אני לא משוכנע שזה הולך בקלות גם היום). בכל מקרה, זה לא עונה על השאלה. התמיכה של ''בת-קול'' לא תועיל הרבה למאבק הכללי של הלהט''בים או של הלסביות בפרט. לעומת זאת, אם המאבק הלהט''בי נתפש הצבור הדתי כמתריס, לוחמני ועוין אז הקישור אתו מזיק למי שמקושר. לכן לנשים של ''בת-קול'' יש יותר מה להפסיד מאשר להרוויח מהקישור הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה לא הסברתי את עצמי היטב. אני חושב שהמטרה היא לאו דווקא לשפר את מצבן הפרטי באמצעות תמיכה במאבק הכללי, אלא יותר להכיר טובה לאלו שנאבקים (גם) למענן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר מאוד. זה טיעון שאני לא מכיר בכלל מהחברה הדתית. אם לא היית שומע באזניך לא הייתי מאמין. יש פה עוד מישהו ששמע כזה דבר? אולי זה רק חרדים, אותם אני פחות מכיר. חוץ מזה הוא לא נשמע לי מתאים לרבנים, במיוחד לא לאלה מהסוג שחתמו על המסמכים. אני רוצה להבחין בין צדק במובן של עונש וגמול, לבין צדק במובן של החובה להגן על הקורבן. אתה בטוח שקשה להם לצאת כנגד השני? הטיעון שכן שמעתי "בוא ננסה לפתור את הבעיות בלי חילול השם", שאומרים אותו גם כשזה לא באמת אפשרי. זה באמת מקומם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |