בתשובה לראובן, 29/07/10 15:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מתכוון שנוצרי שרק נוטה לאמונה נוצרית אבל לא מטריח את עצמו לכנסיה ביום א', יכול להיות חזן בשבת? עכשיו עלה על דעתי שיש מקום לתבוע מאוהדי הפועל שיקבלו למועדון שלהם את אוהדי מכבי. הרי לא ראוי להפלות אותם רק בגלל טעמם בכדורגל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז נשארנו רק עם הנוטים לנצרות, או שיש לך מה להגיד על הבועלים והאוכלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש מבין מה ההבדל לעניינינו בין הנוטים לנצרות (ולא ממשים אותה) לבין הנוטים לחילונות (ולא מקפידים עליה). העניין הוא שיש אנשים שנטיותיהם אינן מתישבות עם אלו שהזרם האורתודוכסי מוקיר. אז למה לכפות על הזרם הזה בעלי תפקידים כאלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזאת הבעיה. הבעיה היא שהאורתודוקסים לא רוצים לוותר על חלק מהציבור שלהם אבל לא יודעים איך לעשות את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל זו הבעיה של האורתודוכסים ויותר יפה לאפשר להם להתמודד איתה בעצמם. או בקיצור, לחילונים לא צריכה להיות בעיה עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני חוזר בי, טווידלדי הסביר את זה יותר טוב<דמיין קישור>. ברור שלחילונים אין שום בעיה עם זה, מעבר לזה שאני כואב את כאבו של ההומו שמנסה להתקבל למועדון שלא רוצה לקבל אותו. אני לא מבין *למה* שהוא ירצה להתקבל למועדון הזה (כי אני חילוני), אבל כמו שטווידלדי אמר, פורמלית, ליהדות לא צריכה להיות בעיה עם "נטיות" הומוסקסואליות בלבד. זה של*יהודים* יש בעיה עם זה זה כבר משהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מבין *למה* שהוא ירצה להתקבל למועדון הזה" זה דווקא נראה לי די ברור. זה לא שפתאום קם הומו בבוקר ומרגיש שהוא דתי ורוצה להתחיל ללכת לבית כנסת. ההפך: בחור שגדל כילד דתי, במשפחה דתית וקהילה דתית, ופתאום גילה בעצמו את הנטייה האסורה. תגובה אפשרית אחת היא "*** על המשפחה והקהילה, אם הם לא מקבלים אותי כמו שאני אז לא צריך". אבל תגובה שנראית לי טבעית לא פחות היא לרצות ליישב את העולמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה דתי, ומקבל את מצוות והאיסורים ופתאום מגלה שאתה עובר את אחד האיסורים הכי סטיגמטיים, אינך יכול לצפות שיעברו על זה לסדר היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא דיברתי על לצפות, דיברתי על לרצות. באשר לציפיות, אני מניח שאתה צודק באשר לשלב ה''גילוי פתאום''. אבל אם חולף הזמן, ואתה מתרגל לנטייה שלך ומאידך לא מצליח להרגיש באמת חוטא (מהסיבות שפירטתי קודם), אז הציפייה עשויה להשתנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא פוסל את חשיבות החברותא, אבל אני לא בטוח שהם לא מצליחים להרגיש חוטאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך קפצנו לכפייה פתאום? ההחלטה היא בידם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הבסיסי הוא שמבחינת היהדות האורתודוקסית, נטיה לנצרות היא בעצמה חטא. נטיה להומוסקסואליות - לא, בניגוד ליישומה, כמו נטייה לחילול שבת, נטיה לאכילת שפנים ונטיה לבעילת גדי בחלב אמו ביום הכיפורים שחל להיות בתשעה באב. מלבד סוגיות של אמונה (ופה, אם אתה מאמין במוצהר במשהו אחר, לך יש בעיה עם היהדות האורתודוקסית ולהיפך), הרי שהנחת היסוד היא 'דברים שבלב אינם דברים', ובמילים אחרות: אם אתה נורא-נורא-נורא רוצה לעשות מה שאסור, אבל לא עושה אותו - אין לה בעיה עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה תגיד לרב. זה דיון פנימי בתוך האורתוגוכסיה. זה יהיה מצחיק אם חילונים יכריעו בו. הנקודה שלי היא שאם אורתודוכסים לא רוצים לקבל לבית הכנסת שלהם נוצרים, או חילונים, או ספרדים, או הומואים, זו זכותם והם אפילו לא צריכים לנמק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהם מרגישים צורך לנמק ולקבוע גבולות לעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? משום מה רוב הציבור פחות סובלני בקשר לזכותם של בעלי מועדונים לערוך סלקציה דומה, ובעלי המועדונים אפילו אינם ניזונים מתקציב המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אתה מצביע על שתי בעיות שונות: א. הציבור פחות סובלני. ב. בתי הכנסת ניזונים מתקציב המדינה. בין היתר, צריך לתקן גם את שתי אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק - הדיבר האחרון, לא תחמוד, אוסר על דברים שבלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסויימים מאוד. חלק ניכר מהפרשים גם רואים את זה כאיסור שנועד למנוע הידרדרות למעשים כנגד האיש שאת רכושו או להבדיל אשתו חומדים, עם הדוגמה הידועה של נבות היזרעאלי שנרצח בשל כרמו (או שמא אוריה החתי). ולמרות 'לא תחמוד', הנחת היסוד היא עדיין 'דברים שבלב אינם דברים'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, למה שאמרת אפשר לצרף את 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', אבל גם פה האיסור איננו על נטיה, אחרת כל ההטרוסקסואלים הדתיים בעולם היו במצב ביש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי צריך להבהיר שבכל הדתות (ותורתו מוסר המצוות עשה/אל תעשה) מבדילים בין הנטיה "הטבעית" או "היצר הרע" לבין המאמץ להשתלט עליו. למשל, זה שאתה חומד את אשת רעך זו עובדת טבע מצערת שאינך אחראי לה. אבל אתה מצוּוה לעשות הכול כדי לרסן את הנטיה הזאת ולעקור אותה מלבך - כאן אתה אחראי למעשה או למחדל. לכן, אפילו איתמר בן-גביר לא מאשים את ההומואים על נטיתם ההומואית. מבחינתו הם אינם אחראים לקיומה של נטיה זו יותר מאשר חולה סרטן אחראי למחלתו. מה שהוא אומר להם זה "תלכו לטיפול" - תעשו הכול כדי להבריא. אל תשלימו עם הנטיה הזאת שלקיתם בה ובוודאי שאל תנפנפו בה בגאווה. אני לא מסכים איתו ובטח לא עם שיטותיו, אבל יכול להבין מה מציק לו. תאר לך קבוצת נשים וגברים בעלי נטיה הטרוסקסואלית חזקה כל כך שהם חומדים את בני הזוג של רעיהם ושכניהם. בן גביר יגיד לך שזו נטיה אולי "טבעית" אבל עליהם לרסן אותה. אבל הקבוצה תתעקש שאין צורך לרסן את נטיתם - להפך צריך אפילו להתגאות בה. הם יארגנו מצעד גאווה שנתי שבו יקראו לביטול מוסד הזוגיות ולקידום יחסי מין קבוצתיים/קהילתיים (הם יגידו "קומונאליים"). בן גביר וחבריו יצאו בשצף-קצף נגד מצעד הגאווה הפוליגמי הזה. אבל במקרה הזה אני חושש שהם יזכו לתמיכתם של רוב החילוניים (ואפילו חלק נכבד מההומואים/לסביות). וזה נראה לי קצת צבוע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |