|
||||
|
||||
אם הנושא שלך הוא טקטיקה צבאית, זה משנה מאוד. אני חושב שזה גם היה מאוד משנה לנו אם היינו מפסידים ביוה''כ. וברצועת הבטחון לא ניצחנו. |
|
||||
|
||||
אבל טקטיקה צבאית היא דבר לא משמעותי במיוחד במנותק מהקשרו. במונחי טקטיקה צבאית ההשתלטות על המרמרה היתה הצלחה: הכוח המשתלט הצליח להשתלט על האניה ללא הרוגים. במציאות זה היה כשלון קולוסלי. הצלחה במונחים צבאיים שאינה משיגה את מטרות הלחימה הרחבות יותר או מונעת מהאויב את מטרותיו הרחבות יותר היא כשלון. אם החולה מת כתוצאה מהניתוח, העובדה שהגידול הוסר במלואו אינה הופכת את הניתוח להצלחה במובן הרפואי. לדעתי, אם היינו מפסידים ביו"כ התוצאה היתה שהגולן (ברובו לפחות) היה נשאר בידי הסורים, וכמה עשרות ק"מ לתוך סיני היו בידי המצרים - קצת יותר משקיבלו בהסכמי הביניים. לא כדאי להתבונן במלחמה הזו מתוך אותה פאניקה של "הולך הבית השלישי" מבית מדרשו של דיין. הסורים והמצרים יכלו לפעול די בחופשיות בימים הראשונים למלחמה כיוון שהם היו בתוך תחום הטק"אים שלהם. אם הם היו חורגים ממנו חיל האוויר היה יכול לטפל בהם ביעילות. ברצועת הבטחון ניצחנו (כמעט) בכל קרב, הסבנו לאויב אבדות בשעור העולה פי כמה על אבידותינו וכן הלאה - בדיוק כמו האמריקאים בוייטנאם. במונחים צבאיים גרידא ניצחנו. במושגי השגת מטרות הלחימה (עד כמה שטרחנו להציב לעצמנו כאלה) הובסנו, כמו בשאר המקרים שהזכרתי. |
|
||||
|
||||
רצועת הבטחון, לא בטוח שהסבנו להם אבידות בשיעוור העולה פי כמה על אבידותינו אם סופרים באבידותנו גם את צד''ל. |
|
||||
|
||||
קשה למצוא נתונים בנושא, אבל אני לא בטוח שזה משנה; מה שסילק אותנו מלבנון היה האבדות שלנו, לא של צד"ל - כשם שמה שסילק את ארה"ב מוייטנאם היה האבדות האמריקאיות, והאבדות של הכוחות הדרום-ויאטנמיים לא עניינו אותם כלל. |
|
||||
|
||||
האבידות מעניינות אם טוענים שבמלחמה X ניצח צבא מסויים את יריבו בכל קרב, והסב לו שיעור הרוגים הגדול באופן משמעותי מזה שספג, ואז מגלים, שחלק משמעותי מהלחימה בוצע בכלל על ידי "כח עזר" שכאשר הרג חייל אוייב הוא נספר לטובת מאזן הצבא, אולם כאשר נהרג ל"כח העזר" חייל, הוא לא נחשב ב"מאזן". |
|
||||
|
||||
נראה לי שמבחינת יחסי אבדות, אם בוחנים רק את הקרבות בין חיילי צה"ל לבין החיזבאללה מגיעים ליחס מחמיא בהחלט - דומני שדובר על משהו כמו 5:1, אבל כאמור קשה למצוא נתונים. למעשה, קרבות של ממש בין חיילים למחבלים היו נדירים למדי, ורוב הרוגי צה"ל היו ממטענים ומירי מרחוק (וגם רוב הרוגי החיזבאללה היו מירי מרחוק) כך שהספירה הזו כמעט חסרת משמעות. הענין הוא שזה לא משנה; לצה"ל תוצאה של חמישה או אפילו שמונה מחבלים הרוגים מול חייל אחד היתה הפסד כיוון שכל חייל הרוג קירב את היום בו צה"ל נאלץ לסגת, בעוד חמשת, שמונת או עשרת המחבלים ההרוגים לא שינו בכהוא זה את נחישות החיזבאללה להוסיף להלחם. |
|
||||
|
||||
לא, לא הגענו ליחס כזה. אפילו לא התקרבנו אליו החל מכמה שנים לפני הנסיגה (כשהחיזבאללה התחיל לאמן את אנשיו ברצינות, בניגוד לדרעקים הלא מאומנים מתוצרת ארגונים פלסטיניים), ולא רק שצה''ל (והתקשורת) ספרו אבדות של החיזבאללה מתוצרת צד''ל אבל לא אבדות צד''ל מתוצרת חיזבאללה, לא באותו מניין לפחות, אלא שפה ושם היו כאלה שדיווחו על 'מסופקים' בתור הרוגים. |
|
||||
|
||||
יחס של 1 ל8 עם 30 הרוגים ישראלים אומר 240 אנשי חיזבאללה מתים, זה בנוסף לנניח עוד 240 אנשי חיזבאללה שנפצעו במידה שלא מאפשרת להם להמשיך להילחם בעתיד ועוד כמה מאות שנפצעו ברמה שמאפשרת לחזור לתפקוד. עכשיו, נשאלת השאלה מהו הסד"כ של החיזבאללה, כמדומני בשנות ה90 דובר בתקשורת על כמה מאות לוחמים, ולכן אבידות בסדר גודל כזה זאת מכה קשה מאוד, שספק אם החיזבאללה היה יכול לשרוד אותה לאורך זמן1. בקיצור, אני טוען שזה יחס פנטסטי שלא היה ולא נברא במהלך העימות עם חיזבאללה לפחות לא החל מאמצע שנות ה90. 1 בנוסף ספק אם יכולות הארגון היו נשמרות (שלא לדבר על משתפרות) תחת אובדן כזה של חיי אדם. |
|
||||
|
||||
אני יכול לומר בוודאות שאתה צודק, אם כי שים לב שתשע נשמות דיבר על *היתקלויות*, ולא על כלל ההרוגים (וגם בהיתקלויות לא היה 8:1). |
|
||||
|
||||
כתבתי 5:1 כיוון שנדמה לי שאני זוכר תאורים כאלה בדיווחי עתונות מהתקופה. כאמור, רוב הרוגי החיזבאללה וצה"ל לא היו בקרבות פנים אל פנים - קרבות כאלה היו נדירים. חיזבאללה השתמש בעיקר במטענים וטילים, צה"ל באש טנקים ומסוקים ומאלה נהרגו רוב ההרוגים בשני הצדדים. |
|
||||
|
||||
אני זוכר כמוך, יחס של 1 ל5. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |