 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצחיק, בסדרת סיפרי 'שבט דוב המערות' אותם קראתי בדילוגים, אך ואך ורק בשביל הזיונים המפורטים בפנטזיה נשית פורצת גבולות במספר לא מבוטל של נקודות חיוניות לעלילה. ג'ין מ. אואל, המחברת, מעלה רעיונות דומים (של ערבוב זנים) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תיאורי הסקס מופיעים רק ב''שבט דב המערות'' במקומות חיוניים לעלילה. בספרים האחרים, אם יש עלילה, יש פחות זיונים. אם אין עלילה, יש זיונים בכמויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא 'עמק הסוסים' אם אני זוכר, הוא הפורה ביותר (לכורים ריגושים פרה אינטרנטיים), איילה? חיה עם יולאאנד? וזכרותו המפוארת באיזה מקום מרוחק ומוכה הורמונים, פלשבק ליוללאנד? משמש בטקס ביתוק, שרביטו המתנופף קיפליה הריחניים וגון דה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונדלאר. הספר עם הכי-הרבה זיונים הוא ערבות המעבר, שהיה היותר חלש מבין הארבעה, עד שיצא מערות האבן, או איך שלא קוראים לו, והפך להכי חלק מבין החמישה. בערבות המעבר, או שפוגשים אנשים, ואז יש עלילה ואנטרופולוגיה, או שעיילה ויונדלאר לבד. וכשעיילה ויונדלאר לבד, אין הרבה מה לעשות, ואין הרבה מה לכתוב, מלבד תיאורי נוף (משעמם לקורא המצוי) וזיונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי חלש, כמובן. לא הכי חלק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי היה להם וזליניאדרטלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |