|
1. אחד הדברים שאני לומד מהסרטון הזה הוא על כמות המצלמות הפעילות הגדולה שהיתה על הסירה. ניקח, למשל, את המחלוקת העובדתית מהסעיף שני. כל מה שיש לנו עכשיו זה הקלטה של מישהו אומר "תחזרו לאושוויץ". מי שמניח מראש שכולם פעילי שלום אוהבי אדם יניח שזה לא בא מהסירה, מי שמניח מראש שכולם אנטישמיים ניאונאצים יניח שזה בא מהסירה. אבל, אדם אם תפיסה קצת יותר מורכבת יבין שיש כאן סימן שאלה. איך מגשרים על הפער? אנחנו יודעים בדיוק מתי נאמרה האמירה הזאת. נניח (רק נניח) שמישהו צילם את כל מכשירי הקשר בדיוק באותה שניה. אם כן הפער יגושר בקלות, אפשר לראות את האדם ולדעת מיהו ואפילו להשוות את הקול שלו, או לחלופין, לראות שאין אף אחד ליד אף מכשיר. ז"א יש שלוש אפשרויות, יש לצה"ל סרטון של אדם צועק "תחזרו לאושוויץ", יש לצה"ל סרטון של מכשיר קשר בו אף אחד לא צועק "תחזרו לאושוויץ" או אין סרטונים של כל המכשירים בשניה האת בדיוק. אם האפשרות הראשונה נכונה צה"ל היה משחרר את הסרטון, לכן אפשר להניח שהיא לא נכונה (אבל אם כן, אז על אחת כמה וכמה שכדאי לשחרר את כל החומר). לכן נשארו לנו שתי אפשרויות, דובר צה"ל משקר ביודעין ומסתיר חומר שמוכיח את זה, או שאין מספיק צילומים רלוונטים. אין לנו דרך לדעת מי מהאפשרויות נכונה, אבל ההכרעה ביניהן עכשיו היא לא פונקציה של תפיסת עולם מוקדמת, אלא של אינטרסים מובהקים שצריכים להיות ברורים לכולם. אם הצילומים לא מגלים שום דבר שמזיק לצה"ל אין לו אינטרס להסתיר אותם, ולכן, רק בגלל ההמנעות משקיפות נשארנו עם האפשרות שמראש היתה אולי פחות סבירה. לכן אני טוען שאם אין לך מה להסתיר שקיפות היא אמצעי השכנוע הטוב ביותר.
2. אני חושב שההבדל בין העדות: "פגשתי את משה לוי אתמול בלילה הוא אמר לי: אני רצחתי את ארלורוב" לעדות: "פגשתי את משה לוי אתמול בלילה בתיאטרון, דיברתי איתו על דא ועל הא, ואז מישהוא צעק מאחורינו: רצחתי את ארלוזרוב" הרבה יותר קרוב לשקר מאשר לטעות.
|
|