בתשובה להמסביר לצרכן, 28/06/10 23:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה שבסה"כ יש בינינו הסכמה ברוב הנקודות. נושא אחד שהייתי רוצה לחדד: יש הבדל בין "בעלי המניות" לבין "בעלי השליטה". אם יש לי 0.001% ממניות הבנק אין לי שום השפעה על התנהלותו. יותר מכך: גם אם יש עשרת אלפים כמוני, וביחד יש לנו 10% מהמניות, אין לנו שום השפעה (כמובן תאורטית יכולנו להקים גוש מאוחד ולשלוט בעשרה אחוזים מהבנק אבל בפועל אין מצב). המציאות היא שבבנקים הגדולים, לפחות, יש "גרעין שליטה" שכפי שהערתי קודם יכול להיות קטן יחסית, ובכל זאת להשאיר בידי המחזיק בו שליטה מלאה בבנק כאילו הוא היה הבעלים של כל המניות. לכן מדיניות נכונה צריכה להביא למצב שבו בעל השליטה ישלם מחיר הרבה יותר גבוה מהמשקיע הקטן. הוא טעה, והוא הראשון שצריך לשלם (המשקיע הקטן טעה גם הוא בהשקעה שביצע, אבל האחריות לטעות בניהול הבנק שהביאה בפועל לקריסה גדולה מהאחריות להשקעה בו). למשל, במצב של הלאמה אפשר לקבוע שהמחיר שיקבל בעל ענין בבנק תמורת מניותיו (דומני שבעל ענין בחברה הוא מי שמחזיק מעל 2% ממניותיה) יהיה נמוך משמעותית משל מחזיק מניות קטן, ואולי גם שבעל השליטה יחויב למכור למדינה בעוד המשקיע הקטן יקבל בחירה בין מכירה לשמירת המניות שערכן נפל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעל עניין הוא מי שיש לו מעל 5%. ההצעה שלך מעניינת בעיני, זה אומר שאני בעל עניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בעצם יש לי עוד שאלה. אם לגוף מוסדי יש 10% מהמניות האם תראה בו "בעל עניין"? (דרך אגב בכלל לא בטוח שזה אפשרי, אם אינני טועה יש מגבלות להחזקה בידי קרנות פנסיה ודומיהן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מענינת. אני מקווה שהכללים באמת מונעים מצב כזה, אבל אם יש גוף כזה אני מקווה שהוא מנצל את הכוח שבידיו לא רק כדי לקבל מהבנק דו''חות רבעוניים אלא כדי להושיב דירקטורים במועצת המנהלים, להעלות הצעות וכיו''ב. אם הוא עושה כך אז אחריותו היא מלאה (והוא צריך לדאוג שהמשקיעים בו ידעו שהוא חשוף לבנק הזה במדה רבה). נראה לי סביר שגופים כאלה לא יהיו מעונינים באחריות כזו (שגם מלווה בויתור על גמישות ההשקעות שלהם) ולכן ימנעו מראש מכניסה למצב כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת החידוד: אני מסכים שאפשר לדבר מדרג של אחריות, כשבראש בעלי השליטה, אחריהם בעלי העניין, ואחריהם בעלי מניות קטנים. אבל לא נראה לי שנכון לעשות זאת באמצעות מחיר המניה. ממילא משקיע שיש לו 10% מהבנק ישלם (יפסיד) יותר מכזה שיש לו 0.001% מהבנק ושאר השקעותיו מפוזרות במקומות אחרים. בסופו של דבר, גם משקיעים קטנים צריכים לדעת שבהשקעה במניות יש סיכוי תמורת סיכון, וחלק מהסיכון הוא שבעלי השליטה או קבוצת הניהול איננה מבצעת את עבודתה כהלכה. מי שרוצה להימנע מסיכון כזה צריך להשקיע באג"ח ולקוות שהממשלה תעשה את עבודתה כהלכה. אגב, יש חברות ציבוריות שאין להן גרעין שליטה. במקרה של בלל, מאחר שהמדינה גזרה על עצמה לא להתערב בניהול הבנק, 11% שהיא מחזיקה לא מהווים גרעין שליטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם מהווים גרעין שליטה מבחינה זו שהמדינה היא שממנה את מנהלי הבנק. היא לא מתערבת בניהול השוטף, אבל היא יכולה לעשות זאת ואף אחד אחר לא. חוץ מזה, אם מחר היא תחליט לשנות את הכללים ולהתערב היא תוכל לעשות זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, לא ידעתי שהממשלה ממנה את מנהלי בלל. אני מופתע וסקפטי. אם יש סימוכין - זה מסקרן. לגבי השאר, אני מסכים. המדינה יכולה לנהוג כבעל שליטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הממשלה אלא המדינה. בדרך כלל היא עושה זאת דרך ועדה, אבל כאשר הועדה עשתה לאחרונה שרירים וניסתה למנות את גליה מאור ליו"ר הדירקטוריון באופן הסותר לכאורה את החוק החליט שטייניץ להתערב ותת הנחיות ישירות לדירקטורים מטעם המדינה. המאבק הזה סוקר בהרחבה בעתונות לפני כמה חודשים - דוגמה אחת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המדינה ממנה", "המדינה משפיעה", "המדינה בעלת השליטה" הם ביטויים קצת מעורפלים שתמיד יש בהם משהו מן האמת: המדינה קובעת את חוקי המשחק. אם יש לך יותר פרטים (מי ממנה את הועדה ובאיזה הליך, כמה דירקטורים הם "מטעם המדינה" ומה המחויבות שלהם וכו') זה יהיה מעניין. כרגע, עד כמה שאני מבין, ההתנגדות למינוי מאור ליו"ר לא באה מ"ועדת המניות הציבורית" (שמנהלת את מניות הממשלה בשם הציבור וללא התערבות ממשלתית), אלא משר הוצר, היועץ המשפטי, בנק ישראל וכמה עתירות לבגץ. כך שזה לא נראה לי דוגמה לשליטה של המדינה בבלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ההתנגדות באה משר האוצר זו לא שליטה של המדינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן - אבל גם נגיד בנק ישראל הביא להדחת יו,ר בנק הפועלים, אז זה אומר שלמדינה יש שליטה בב"פ? כמובן. יש לה שליטה בכל היא הריבון, אבל אין לה שליטה של "בעל שליטה" לעניין ני"ע. לא - גם אני מתנגד (נגיד) ואין לי שליטה. שר האוצר לבדו לא יכול היה להכריע בנושא. אין לו מספיק דירקטורים ואני לא בטוח שהדיקרקטורים כפופים לו. מה שפסל אותה, ככל הידוע לי, זה העניין המשפטי עם צינון בין מנכ"ל לדירקטור. היו טענות בעד ונגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין רגולציה לבין שליטה. למועצת הרשות השניה יש סמכויות מסוימות לגבי זכיניות אבל היא לא שולטת בהן באופן בו שולטים בהן בעלי המניות שלהן, כשם שהעובדה ששוטר יכול לומר לי לעצור בצד לא הופכת אותו לבעל האוטו שלי. בלאומי יש למדינה שליטה לא רק של רגולטור אלא גם של בעל מניות. עכשיו הסתבר לי גם עוד דבר: על פי תיקון לפקודת הבנקאות מ-2004, כדי לשלוט בבנק צריך "התר שליטה" מטעם בנק ישראל ומינוי של דירקטורים מטעמו של בעל מניות כלשהו דורש אישור כזה. על פי הכללים האלה מסבירה היועמ"ש של הבנק: " מי יהיה בעל הבית של הבנק? "בעל מניות שמועמדיו נבחרו וקיבל היתר שליטה בבנק יהיה בפועל בעל הבית של הבנק ולא משנה בכמה מניות הוא מחזיק. עם זאת, הוא יצטרך להגן על מעמדו בכל אסיפה כללית ולגבש למועמדיו רוב כנדרש". במצב הנוכחי המדינה היא בעל הבית הזה. אילו היא היתה קובעת בחוק שהועדה תקבע הכל ולשר אין סמכות להתערב אפשר היה לטעון שהיא באמת מנותקת לגמרי מהענין (פרט לסמכות מינוי חברי הועדה); כיוון שאנו רואים שכשהוועדה חורגת ממה שרוצה השר הוא מתערב (ולדעתי הנימוק המשפטי הוא רק הדרך להצדיק את ההתערבות - אם זה היה פשוט מנוגד לחוק לא היה צורך בשום מאבק) קשה לומר שהמדינה סילקה את ידיה מהענין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |