|
מאמר מאוד מעניין, אשר סוקר בהרחבה ובצורה יחסית מרחיבה (לא תמיד מדויקת) את המשמעות של משברי החוב בעולם. עם זאת, יש לי מספר הערות לפני הפרשנות הכללית: 1. המשברים ברוסיה וארגנטינה היו משברי מטבע, ולא משברי חוב. אמנם שתי המדינות ניהלו מדיניות חוב מרחיבה (כלומר, היה להם המון חוב באופן יחסי לתוצר), אבל מה שגרם למשבר היה מדיניות מטבע החוץ שלהם (בארגנטינה מדיניות שער המרה קבוע, ברוסיה משהו דומה). 3. נכון שחלק גדול מהמדינות המערביות נמצאות בגירעונות עתק, אבל זה עניין שהוא מאוד תלוי במחזור כלכלי (מחזור 5-7 שנתי שבו חווים עלייה ברמת החיים, שמלווה בד"כ במיתון) וכתוצאה מכך, בצמיחה כלכלית. רוב המדינות יכולות לחזור למצב של 50-60% חוב לתוצר, שנחשב נורמלי ותקין, בתוך שנתיים שלוש של צמיחה ועלייה בגביית המיסים + קיצוצים מסוימים במגזר הציבורי. 4. ביפן, החוב הציבורי נמצא ברמות של כ-180-200% מזה עשורים. אחת הסיבות לכך היא העובדה שהממשלה מחזיקה חלקים משמעותיים בבנקים ותאגידים אחרים, ולכן החוב שלהם נכנס תחת תקורת החוב שלה. בנוסף, במידה והציבור יפסיק לממן את אגרות החוב הממשלתיות (שחלקן מודפס במיוחד עבור הבטחת הפנסיה של התושבים, בדומה למה שהיה נהוג בישראל עד לפני כמה שנים), הממשלה תעלה במקצת את שיעור המס, כך שהכסף בעצם מחליף ידיים בין הממשלה לתושבים ולהפך. היפנים נמצאים במצב של "מיתון זוחל" מזה שנים (מאז תחילת שנות ה-90), ודווקא ב-3-4 השנים האחרונות ניתן לראות מגמת שיפור מסוימת, בעיקר בשל הצמיחה החזקה של סין, אשר מאפשרת ליפנים למקור מוצרים יפנים קרוב לבית. פרשנות כללית: הייתי אומר שאני מסכים עם העובדות אבל לא מסכים עם הניתוח. נכון שמדינות רבות נמצאות בחוב ציבורי אדיר במונחים היסטוריים (כ-80-110% שיעור חוב תוצר), אבל במדינות שיש להן יתרונות תחרותיים בשוק הגלובלי (כמו ארה"ב, בריטניה (במידה פחותה), צרפת, גרמניה ואפילו איטליה) קיים תזרים מתמיד של תשלומי מיסים, הנובע מהפעילות הכלכלית השוטפת ומרווחי התאגידים, אשר מאפשר צמצום של הגירעון, תחת מדיניות כלכלית נכונה. מדיניות כזאת צריכה לכלול קיצוצים במגזר הציבורי (ביוון המצב פשוט מגוחך- נהגי אוטובוס פורשים בגיל 55 עם פנסיה בגובה מלוא המשכורת), העלאת מסים מסוימים (בעיקר על צריכת מותרות), וכן- אולי שינוי מסוים בתנאי הפרישה (בצרפת כנראה יעלו את גיל הפרישה ל-62). בנוסף, כנראה שהצמיחה במדינות אלה תהיה נמוכה יותר בשנים הקרובות (חוץ מארה"ב אולי), בעוד שהשווקים המתפתחים יצמחו בשיעורים גבוהים משמעותית. עם זאת, התיאור "אפוקליפסה כלכלית" איננו תואם את המצב, כפי שהוא נראה כיום (כמובן, ניתן לשער שאם לא ינקטו צעדים כלכליים נכונים, תגיע מדינה גדולה לחדלות פירעון, מה שבאמת יביא למשבר עולמי חמור יותר). מה שיותר נכון להגיד הוא שצפויה דפלציה של נכסים (ירידת ערך של נכסים), המלווה בצמיחה מתונה יותר, תוך כדי פגיעה מסוימת בהטבות הסוציאליות בחלק ממדינות המערב (מלבד ארה"ב, בה צפויה התחזקות הזכויות הסוציאליות, עקב הרפורמה בבריאות). עם זאת, מדיניות הרווחה הכוללת לא תיפגע באופן גורף, להערכתי.
|
|